×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל⁠־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי⁠־יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃
And the king was very moved, and he went up to the room over the gate and wept; and as he went, thus he said, "O my son Absalom, my son, my son Absalom! Would that I had died instead of you! O Absalom, my son, my son!⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּרְגַז מַלְכָּא וּסְלִיק עַל עֲלִיַת תַּרְעָא וּבְכָא וּכְדֵין אֲמַר בְּמֵיזְלֵיהּ בְּרִי אַבְשָׁלוֹם בְּרִי בְרִי אַבְשָׁלוֹם לְוַי דְמֵתִית אֲנָא חִלוּפָךְ וְאַתְּ קַיָם יוֹמָא דֵין אַבְשָׁלוֹם בְּרִי בְרִי.
בני בני – שמנה פעמים. אמרו רבותינו (בבלי סוטה י׳:): שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, וחד דאייתיה לעלמא דאתי.
My son, my son. Eight times.⁠1 Our Rabbis said,⁠2 Seven of those times to lift him out of the seven levels of Gehennom and one to to bring him into the World to Come.
1. Dovid said the word בְּנִי eight times, five times in this verse and another three times later in verse 5.
2. Sotah 10b.
על עליית השער – בשער העיר היה עלייה על השער ועל גג, אותה עלייה היה עומד הצופה, כמו שאמר למעלה: על גג השער (שמואל ב י״ח:כ״ד).
בני בני – כן דרך הנוהים לכפול דבריהם, וכן: מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט).
ובדרש: כי שמנה פעמים אמר בני, בשבעה פעמים העלהו משבעה מדורי גיהנם, ובשמיני הביאהו לגן עדן.
מותי אני – בא בשני סימנין שהיה לו לומר מות אני או מותי לבד, ודומה לו ותראהו את הילד.
וירגז המלך – כטעם ויחר לדוד על אשר פרץ י״י פרץ בעוזא (שמואל ב ו׳:ח׳) ושם כתבתי ההכרח לפי זה הספר.
ויבך – והנה בכה דוד בזה האופן הנפלא על מיתת אבשלום לפי שהיה יודע כי עונותיו סבבו זה.
והנה המלך נרגז ובכה, והיה זה לפי שידע שאבשלום לא רצה ולא כוון להרגו, וראה שהיה טענה לאבשלום לעשות מה שעשה.
וירגז – ויחרד.
עלית – מלשון עלה.
וכה – וכן.
בני אבשלום וגו׳ – אמרו רבותינו ז״ל (בבלי סוטה י״ב) שאמר שמונה פעמים בני, שבעה להעלותו משבעה מדורי גיהנם, והשמיני להביאו לגן עדן ולפי פשוטו: כן דרך המיללים לכפול דבריהם, כמו: מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט).
מי יתן וגו׳ – הלואי והייתי אני מת במקומך.
וכה אמר בלכתו בני אבשלום – רצה לומר שהגם שמרד ומרה, הוא בוכה עליו משתי טעמים,
א. מפני שלא היה בדעתו להרוג את אביו, רק למלוך תחתיו, ועל זה אמר בני אבשלום בני בני אבשלום – רצה לומר היית בני לא כאכזר וזר להרגני, והיית בני בני, רצה לומר בני העקרי הראוי למלוך תחתי,
ב. מפני שידע שמעשה זו נסבב על ידי חטאו ועל ידי יעוד הנביא, ועל זה אמר מי יתן מותי אני תחתיך לא אתה תחתי, ובזה החליט לאמר אבשלום בני בני הקדים שמו העצמי, כאילו היה צדיק מצד עצמו ונענש בעון אביו, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שאמר שמונה פעמים בני, להעלותו מז׳ מדורי גיהנם ולהביאו לגן עדן, ועל זה רמז במ״ש ויעל (פועל יוצא כמו מוריד שאול ויעל) שהעלהו משערי גיהנם בבכייתו.
וירגז – עיין מ״ש למעלה י״ז:א׳.
וַיִּרְגַּז – ויחרד1 הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר אשר בשער העיר2 וַיֵּבְךְּ לפי שהיה יודע כי עוונותיו סבבו את מיתת אבשלום3, וְכֹה | אָמַר בְּלֶכְתּוֹ כדרך המיללים4, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם! היית כבני שלא רצית להתאכזר להרוג אותי5, בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם היית בני העיקרי הראוי למלוך תחתי6, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ – במקומך אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי7:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק.
3. רלב״ג.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. מלבי״ם וכך משמע גם מאברבנאל.
6. מלבי״ם.
7. וכאן הקדים שמו לתואר ״בני״ כפי שנהוג להקדים שם צדיקים, כאילו היה צדיק מצד עצמו ונענש בעוון אביו, מלבי״ם. ואמרו רבותינו ז״ל (סוטה י:) שאמר שמונה פעמים ״בני״ (חמש פעמים כאן ושלוש בפס׳ ה׳) שבעה להעלותו משבעה מדורי גיהנם, והשמיני להביאו לגן עדן, רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל⁠־אַבְשָׁלֽוֹם׃
And it was told to Joab, "Behold, the king weeps and mourns for Absalom.⁠"
תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְחָוָאָה לְיוֹאָב הָא מַלְכָּא בָכֵי וּמִתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלוֹם.
ויגד ליואב – היה הבדל בין יואב ובין יתר העם, יואב כבר ידע שיתעצב המלך על בנו וכמ״ש כן לאחימעץ (י״ח כ׳) רק חשב שהגם שיעצב כטבע האב, לא יתאבל עליו, כי נהרג כדין, והרוגי בית דין אין מתאבלים עליהם, והורע בעינו על שאמרו לו שמתאבל על אבשלום – שזה לא יעשה מצד שהוא בנו רק מצד שחושב שנהרג שלא כדין ולפי זה רצח אותו יואב שלא כמשפט.
וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ דוד בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם בנו1:
1. והיה הבדל בין יואב ובין יתר העם, כי יואב כבר ידע שיתעצב המלך על בנו, רק חשב שהגם שיתעצב כטבע האב, לא יתאבל עליו, כי נהרג כדין, והרוגי בית דין אין מתאבלים עליהם (סנהדרין מז:), והורע בעיני יואב על שאמרו לו שמתאבל על אבשלום שזה לא יעשה מצד שהוא בנו רק מצד שחושב שנהרג שלא כדין, ולפי זה יובן כי רצח אותו יואב שלא כמשפט, מלבי״ם.
תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכׇל⁠־הָעָ֑ם כִּֽי⁠־שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל⁠־בְּנֽוֹ׃
And the victory that day was turned into mourning for all the people; for the people heard that day, saying, "The king grieves for his son.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוַת תְּשׁוּעֲתָא בְּיוֹמָא הַהוּא לְאֶבְלָא לְכָל עַמָא אֲרֵי שְׁמַע עַמָא בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר אִתְנְסֵיס מַלְכָּא עַל בְּרֵיהּ.
נעצב – נפעל עבר כי הוא פתח.
ולכן בכה והתאבל כל כך עד שהיתה התשועה לאבל והתגנב העם, רוצה לומר שהיו מתחבאים ולא היו יכולין לבוא לפני המלך מיראתם ממנו על הריגת אבשלום. וחכמינו ז״ל אמרו בדרש (סוטה פרק א׳ דף י׳ ע״ב) שאמר דוד שמונה פעמים בני בני, להעלותו משבעה מדורות של גהינם ובשמיני הביאהו לגן עדן, ואמרו מי יתן מותי אני תחתיך, אחשוב שכוון דוד בו שהיה זה עונשו על דבר אוריה, כמו שכתוב (בסימן י״ב י׳) לא תסור חרב מביתך, והיה דוד אומר אם על עוני קרה זה כלו, מוטב היה שאמות אני בעוני אחרי אשר אנכי חטאתי ואנכי העויתי ולא ימות אבשלום בעוני:
לאבל – נהפך לאבל.
ותהי התשועה אמנם יתר העם שלא נגעו במיתתו רק הם חשבו שישמח המלך בהתשועה ולא יתעצב על מות אבשלום, כמו שחשב אחימעץ גם כן, הם התאבלו על ששמעו ביום ההוא דייקא, שהיה ראוי שיראה המלך להם פנים שוחקות, שמעו ההפך כי נעצב על בנו.
וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא ההיפך ממה שציפה, שכן היה ראוי שיראה המלך להם פנים שוחקות1, אולם לֵאמֹר – נאמר להם כי במקום זאת נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ:
1. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה׃
And the people that day stole back into the city, as people that are ashamed steal away when they flee in battle.
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמִתְגַנְבִין עַמָא בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵיעַל לְקַרְתָּא כְּמָא דְמִתְגַנְבִין עַמָא דְמִתְכַּלְמִין בְּמִפַּכְהוֹן בִּקְרָבָא.
ויתגנב – לא באו לעיר ביד רמה ובשמחה כדרך המנצחים, כי אם בהסתר כגנב, וכדרך ביאת הנסים מן המלחמה, הנכלמים לבוא בפרסום.
(ד-ה) וכאשר ראה יואב כל הנעשה בין מצד העם שהתגנב לבא העיר וכן מצד המלך שלאט פניו כאבל ויזעק קול גדול – לכן בא להוכיחו ע״ז, ובפרט שהוא היה נוגע בדבר כנ״ל.
ויתגנב – נכנסו בהחבא כגנבים.
ובמקום לחזור לירושלים ביד רמה ובשמחה כדרך המנצחים1, וַיִּתְגַּנֵּב – התגנב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כדי לָבוֹא חזרה אל הָעִיר ירושלים, שהיו מתחבאים מהמלך מיראתם ממנו על הריגת אבשלום2, והתגנבו כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם המובס, הַנִּכְלָמִים לבוא בפרסום אל העיר3, בְּנוּסָם – לאחר שנסו בַּמִּלְחָמָה:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת⁠־פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃
And the king covered his face, and the king cried with a loud voice, "O my son Absalom! O Absalom, my son, my son! "
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמַלְכָּא כְּרִיךְ יַת אַפּוֹהִי וּצְוַח מַלְכָּא בְּקַל רַב בְּרִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּרִי בְּרִי.
לאט את פניו – כריך ית צזפוהי, כמשפט האבלים.
לאט – כמו: וילט פניו באדרתו (מלכים א י״ט:י״ג), הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳).
Covered his face. [Yononson translates:] "Covered his face" in the manner of mourners.
Covered. As [we find]: "He wrapped his face with his coat",⁠1 "It is wrapped up in a cloth".⁠2
1. Melochim I, 19:13.
2. Shemuel I, 21:10.
ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר – מפני שנהרג בן המלך.
לאט – כתרגומו: כריך, כי כן דרך האבלים להתעטף.
לאט פניו – כדרך האבלים.
לאט – כטעם לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳).
לאט את פניו – כסה את פניו כי היה בוש מהתפעל כמו זה ההתפעלות החזק כי אין זה מחק המלכים.
לאט – עטף וכסה, כמו: וילט פניו באדרתו (מלכים א י״ט:י״ג).
לאט את פניו – דרך צער ואבל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

לאט – כסה פניו בידיו, ומצאנו שרש לוט, הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳) ולהט שממנו להטים (להטיהם וגם לטיהם, פרשת וארא) חכמה מכוסה ונעלמת.
וְהַמֶּלֶךְ לָאַט – עטף וְכִסָּה1 אֶת פָּנָיו כדרך האבלים2 וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם! אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי: ס
1. תרגום יונתן, רלב״ג, מצודת ציון.
2. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּ֩אמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶת⁠־פְּנֵ֣י כׇל⁠־עֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֤יםא אֶֽת⁠־נַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּלַגְשֶֽׁיךָ׃
And Joab came into the house, to the king, and said, "You have shamed this day the faces of all your servants, who this day have saved your life, and the lives of your sons and of your daughters, and the lives of your wives, and the lives of your concubines,
א. הַֽמְמַלְּטִ֤ים א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים (חטף)
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתָא יוֹאָב לְוַת מַלְכָּא לְבֵיתָא וַאֲמַר אַבְהֵיתְתָא יוֹמָא דֵין יַת אַפֵּי כָּל עַבְדָיִךְ דְשֵׁיזִיבוּ יַת נַפְשָׁךְ יוֹמָא דֵין וְיַת נְפַשׁ בְּנָךְ וּבְנָתָךְ וּנְפַשׁ נְשָׁךְ וּנְפַשׁ לְחֵינָתָךְ.
(ו-ז) וכאשר ראה יואב שהמלך התפעל והתעצב כל כך ולא חשש לתשעותם, הוכיחו עליו ואמר הובשת היום את פני כל עבדיך וגו׳, לאהבה את שונאיך וגו׳. וקשה בפסוקים האלה אמרו ולשנוא את אוהביך, כי במה שעשה דוד בזה יורה היותו אוהב את אבשלום שונאו ולא יורה היותו שונא את אוהבו. וגם יקשה אמרו כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים, והנה הוא לא הגיד זה ולא אמר דברים יורו עליו. גם אמרו כי ידעתי כי לוא אבשלום חי וכלנו היום מתים כי אז יישר בעיניך אין לו הכרח בדבריו, כי דוד לא אמר זה, ואולי בהיות כלם מתים יבכה יותר? ואחשוב בפירושם שיואב אמר לדוד שאין ראוי אליו להתעצב מאד מג׳ צדדים. האחד מפאת עבדיו ששמו נפשם בכפם להצילו וראוי שיקבלם בסבר פנים יפות, וזהו הובשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום, רוצה לומר שמלטו אותו במלחמה. והצד השני מפאת בניו ובנותיו, כי בראותם אותו בוכה ומתחרט על מיתת אבשלום שמרד בו, יאמרו (מלאכי ג׳ ט״ו) מה בצע כי שמרנו משמרתו? ועתה אנחנו מאשרים זדים, אחרי שאבינו היה אוהב לאבשלום אשר מרד בו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. והצד השלישי מפאת נשיו ופלגשיו, רוצה לומר אשר נשארו בירושלים ששכב אותם לעיני כל ישראל, והאדם בטבעו יאהב הנקמה כל שכן בקלון כזה שישכבו את נשיו, ואם הוא לא הרגיש בו והיה דואג על נקמת האלהים אשר לקח מידי אבשלום יורה ששמח לבו במה שעשה לנשיו, ולזה אמר הובשת היום את פני כל עבדיך וגו׳ ונפש בניך ובנותיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך שהם שלשת הבחינות אשר זכרתי. ולפי שהבנים והנשים היו משועבדים אליו בטבע ויסבלו את אשר יעשה אם טוב ואם רע אבל עבדיו ואנשיו לא יהיו כן, מפני זה חזר לפרש איך הוביש פני עבדיו ואמר שהובישם בשלשה פנים. הפן האחד לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך, רוצה לומר שדוד היה בוכה על אבשלום שונאו ויורה שאהבו, ולא רצה לראות עבדיו ויורה בזה שהיה שונא אוהביו אחרי שהסתיר פניו מהם וגומר. הפן השני כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים, רוצה לומר במה שעשית בזה ולא חששת לאנשיך תורה שאינם נחשבים אצלך לכלום, ובזה הגדת כי אין לך שרים ועבדים לשתסבור אליהם פנים ותכבדם, ושכלם בעיניך אנשים פחותים אחרי שלא תחוש אליהם כלל. והפן השלישי כי ידעתי היום כי לו חי אבשלום וכלנו היום מתים כי אז ישר בעיניך, וזה יראה לפי שבמלחמה בהכרח הוא שיהיה כת אחת נוצחת וכת אחת מנוצחת, ואחרי אשר אתה בוכה ומתאבל על שנצחנו והרגנו את אבשלום, יורה שחרה לך על שנצחנו ושהיית חפץ שיהיה הדבר בהפך, והוא שיהיה הוא חי ומנצח ונהיה כלנו מתים, כי אי אפשר שנהיה כלנו מנצחים, ואחד ממנו יפול בהכרח בחרב או אבשלום וסיעתו או אנחנו, ובזה תורה שהיית בוחר במיתתנו.
הבשת – בספרים מדוייקים חסר וא״ו אבל הובשת נהרות איתן (תהלים ע״ד) מלא.
הובשת היום – במעשיך ביישת את עבדיך אשר מלטו אותך ובניך וגו׳, והוא במה שהיה מתאבל על אבשלום.
הובשת היום אמר לו שהוביש היום פני עבדיו הלוחמים בעדו מארבעה צדדים,
א. שבאמת היה אבשלום מבקש את נפשו ונפש בניו ונשיו, שהיה הורג את אביו ואת אחיו ומענה את נשיו, כדי שיקום במלכותו, כמו שהחל ועינה פלגשי אביו, ואם כן עבדיך הם הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך וכו׳, ואיך תעצב על מיתתו, שאם היה חי היית אתה וכל ביתך תמיד בסכנה, והרגוהו להציל אותך כדין רודף.
הובשת – מקורו מהוראת יובש שהפנים יתכווצו כאלו ייבשו.
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת לביתו, וכאשר ראה יואב שהמלך התעצב כל כך ולא חשש לתשועתם הוכיחו1, וַיֹּאמֶר לו יואב: בהתאבלותך על אבשלום2 הֹבַשְׁתָּ – ביישת3 הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הלוחמים עבורך4 הַמְמַלְּטִים – המצילים אֶת נַפְשְׁךָ ממוות הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ, שכן כדי להקים את ממלכתו היה הורג אבשלום את כולם ומענה את נשותיך כמו שהחל ועינה את הפילגשות שלך5, ואיך תתעצב על מיתתו?!⁠6:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) לְאַֽהֲבָה֙ אֶת⁠־שֹׂ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶת⁠־אֹהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י׀ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֤ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַעֲבָדִ֔ים כִּ֣י׀ יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י [ל֣וּ] (לא)א אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי⁠־אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ׃
to love those that hate you, and to hate those that love you. For, you have declared this day that princes and servants are nothing to you. For this day I see, that if Absalom had lived, and all of us had died this day, then it would have pleased you.
א. [ל֣וּ] (לא) א-כתיב=לֻ֣א
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
לְמִרְחַם יַת סַנְאָיִךְ וּלְמִסְנֵי יַת רַחֲמָיִךְ אֲרֵי חַוֵיתָא יוֹמָא דֵין אֲרֵי לֵית לָךְ רַבְרְבִין וְעַבְדִין אֲרֵי אֲנָא יְדַעְנָא יוֹמָא דֵין אֲרֵי אִלוּ אַבְשָׁלוֹם קַיָם וְכוּלָנָא יוֹמָא דֵין מִתְקַטְלִין אֲרֵי בְכֵן כָּשַׁר בְּעֵינָךְ.
כי הגדת היום – בבכי שאתה בוכה.
כי אין לך שרים ועבדים – אהובים כאבשלום אשר ביקש את נפשך.
כי הגדת – כלומר בזה הדבר שאתה עושה כאילו אתה מגיד ואומר לכל כי אין לך שרים.
ישר – תואר כי הוא כולו קמוץ.
כי הגדת היום – הטעם, בזה המעשה שעשית. וכבר זכרתי אחרים כזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי לא – לו קרי ובמקצת ספרים מלא וא״ו ואל״ף בכתיב.
לו אבשלום – אם אבשלום, כמו: לוא החייתם (שופטים ח׳:י״ט).
לאהבה – להיות אוהב את שונאיך להתאבל על מותו וממילא שנואים לך אוהביך הממלטים נפשך, על כי רע בעיניך הריגתם אותו.
כי הגדת היום – רצה לומר: באבלך זה, כאלו תגיד שאין לך שרים ועבדים, רצה לומר: שאינם חשובים לכלום, כמוהם כאין, ואין לך ביוש גדול מזה.
כי ידעתי היום – בצערך זה, יודע אני שהיה ישר בעיניך שאבשלום ישאר חי, וכולנו נמות, כי הלא אי אפשר אשר שנינו נגבר במלחמה, כי אם האחד יפול, והואיל ואתה מיצר בנפילת בנך, יורה שהיה ישר בעיניך בהפכו, ונראה מזה שאין אנו חשובים בעיניך לכלום, ולכלימה תחשב לנו.
ב. שאף אם תאמר שלא רצה להרגך רק לתפוש מלכות לבד, הלא עשה זה בעזרת אויביך, ואם היה נשאר בחיים ותמלא רצונו היה נסבה לאהבה את שונאיך ולשנא את אוהביך – כי אז היה נוקם באוהבי המלך שלחמו אתו, ומגדיל את אויביו,
ג. שהגם אם זה טוב בעיניך מצד אהבתך לבנך, המלך ראוי להשקיף בענין כזה על שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, ולא יחוס על אהבת בניו, כי עניני המלוכה והכלל יקר בעיני המלכים יותר מעניני ביתם ועניניהם הפרטים, ואם כן הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים – עד שתביט על עניני בנך יותר מעניני הכלל,
ד. הלא אם היה חי היתה המלחמה נמשכת עד שאחד ינצח בהכרח, ואם כן גלית דעתך כי טוב יותר בעיניך,
שיהיה הוא חי ואנחנו מתים – אחר שרע בעיניך מה שנצחנו אנחנו, וכולנו חיים והוא מת תחתינו.
כי אין לך – אולי היה טוב לנקד אַיִן נפרד.
ובמעשיך זה, ביישת את עבדיך בשלושה אופנים1, הראשון לְאַהֲבָה – להיות אוהב2 אֶת שֹׂנְאֶיךָ אבשלום בכך שאתה מתאבל על מותו3, וְבכך לִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ – הממלטים את נפשך, על כי רע בעיניך הריגתם אותו4, האופן השני5 כִּי | באבלך זה6 ובבכי שאתה בוכה7 הִגַּדְתָּ – כאילו אתה אומר8 הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים אהובים כאבשלום אשר ביקש את נפשך9, ועבדיך אינם חשובים לכלום בעינך, כמוהם כאין, ואין לך ביוש גדול מזה10, והאופן השלישי11 כִּי | יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ (לא כתיב) – אם12 אַבְשָׁלוֹם היה נשאר13 חַי וְאז ממילא14 כֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים שהרי אי אפשר ששנינו נגבר במלחמה15, כִּי אָז היה הדבר יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ והואיל ואתה מיצר בנפילת בנך, זה מורה על כי רצית את ההיפך, שאנחנו ניפול! ונראה מזה שאין אנו חשובים בעיניך לכלום, ולכלימה תחשב לנו16, והגם שברור כי אב אוהב את בנו ומרחם עליו, המלך ראוי להשקיף בעניין כזה על שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, ולא יחוס על אהבת בניו, כי ענייני המלוכה והכלל יקרים בעיני המלכים יותר מענייני ביתם וענייניהם הפרטים17:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. מצודת דוד.
7. מהר״י קרא.
8. רד״ק.
9. מהר״י קרא.
10. מצודת דוד.
11. אברבנאל.
12. מצודת ציון.
13. מצודת דוד.
14. כך משמע ממצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מלבי״ם.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַל⁠־לֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ כִּי֩ בַיהֹוָ֨הי״י֨ נִשְׁבַּ֜עְתִּי כִּֽי⁠־אֵינְךָ֣ יוֹצֵ֗א אִם⁠־יָלִ֨ין אִ֤ישׁ אִתְּךָ֙ הַלַּ֔יְלָה וְרָעָ֧ה לְךָ֣ זֹ֗את מִכׇּל⁠־הָרָעָה֙ אֲשֶׁר⁠־בָּ֣אָה עָלֶ֔יךָ מִנְּעֻרֶ֖יךָ עַד⁠־עָֽתָּה׃
Now therefore arise, go forth, and speak to the heart of your servants. For, I swear by Hashem, if you do not go forth, not a man will remain with you this night. And that will be worse to you than all the evil that has befallen you from your youth until now.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן קוּם פּוּק וּמַלֵיל עַל לִבָּא דְעַבְדָךְ אֲרֵי בְּמֵימְרָא דַייָ קַיֵמִית אֲרֵי לֵיתָךְ נָפִיק אִם יְבִית גְבַר עִמָךְ בְּלֵילְיָא וּתְהֵי בִישָׁא לָךְ דָא מִכָּל בִּישְׁתָא דְאָתַת עֲלָךְ מִזְעוּרָךְ עַד כְּעַן.
כי אינך יוצא – אם אינך יוצא.
That [if] you do not go out [to the people]. If you do not go out.⁠1
1. Rashi is adding the word “if” to the verse.
כי אינך יוצא – כי אם אינך יוצא, וכן: וצמית והלכת (רות ב׳:ט׳) – ואם צמית. ונתן י״י לכם לחם צר (ישעיהו ל׳:כ׳) – ואם נתן, ותמאן לשלחו (שמות ד׳:כ״ג) – ואם תמאן.
ורעה לך זאת – פועל עבר מוסב לעתיד מפני הוי״ו, וכן: ורעה עינך (דברים ט״ו:ט׳).
כי אינך יוצא – אם אינך יוצא.
כי אינך יוצא – דרך תנאי כאלו כתיב כי אם אינך יוצא.
ולכן יעצו שיקום וידבר על לב עבדיו דברים טובים על נצחון המלחמה, כי אם לא יעשה כן לא ילין איש עמו וילכו מעליו, ותהיה הרעה הזאת גדולה מכל הרעות משאול ומאבשלום ומהאויבים אשר קמו עליו מנעוריו:
כי אינך יוצא – חד מן ה׳ פסוקים דלית בהון אם ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה גדולה פרשת חיי שרה.
ילין – מלשון לינה.
על לב עבדיך – רצה לומר: דברים טובים המקובלים על הלב, בעבור נצחון המלחמה.
כי אינך – תחסר מלת אם, ומשפטו: כי אם אינך יוצא, אזי נשבעתי אם ילין איש אתך הלילה, רצה לומר: לא ילין מי אתך, כי כולם ימאסו בך וילכו להם.
ורעה לך – הדבר הזה יגרום לך רעה, יותר מכל הרעה וגו׳.
וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ דברים טובים המקובלים על הלב, בעבור ניצחון המלחמה1, כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אם2 אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין – לא ילין3 אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה כי כולם ימאסו בך וילכו להם4, וְתהיה5 רָעָה לְךָ זֹאת רעה יותר מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה: ס
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיָּ֥קׇם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכׇל⁠־הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כׇל⁠־הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃
Then the king arose, and sat in the gate. And they told all the people, saying, "Behold, the king sits in the gate"; and all the people came before the king. Now Israel had fled every man to his tent.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְקָם מַלְכָּא וִיתֵיב בְּתַרְעָא וּלְכָל עַמָא חַוִיאוּ לְמֵימַר הָא מַלְכָּא יָתֵיב בְּתַרְעָא וַאֲתָא כָל עַמָא לָקֳדָם מַלְכָּא וְיִשְׂרָאֵל אַפִּיךְ גְבַר לְקִרְווֹהִי.
וישראל נס – אותם שהיו עם אבשלום.
[As the people of] Yisroel fled. Those people that were with Avsholom.
(ט-כד) הס״ב הוא להודיע שראוי שיתנהג האדם בחכמה גם בעת האבל והצער ולא יסור ממנו הצער טוב העצה הלא תראה כי תכף שהרגיש דוד מה שיקרה לו מן הנזק אם יראה לעבדיו שהוא דואג ומיצר על מיתת אבשלום ולזאת הסבה קם ושב בשער להראות שאינו מיצר על מיתתו ולזה תמצא שהתנהג דוד בחכמה נפלאה בענין השבתו למלכותו ולזאת הסבה בעינה שלח לבקש בדברי שלום ואהבה ואחוה מהיותר קרובים אליו שישתדלו בהשבתו כדי שלא יראו שיהיה בלבו עליהם על אשר מרדו בו ומשחו אבשלום עליהם למלך ושלח להם כי דבר כל ישראל בא להשיב אל המלך כדי שימהרו להשיבו באופן שלא יקדמו להם ישראל כי זה יהיה בשת להם ולזאת הסבה גם כן שלח לעמשא גם כן בזה האופן ונשבע לו שיעשהו שר צבא תחת יואב והנה רצה המלך שיסכימו זה זקני יהודה כי לא ידע מה ילד יום כי אולם יקים לו הש״י שטן אחד כי במעט סבה יתרצו ישראל להמליכו עליהם לבשתם על ענין דוד ולחשבם כי נבאשו בעיניו ולזאת הסבה תמצא דוד שמחל לשמעי בן גרא את דבר הקללות אשר קללהו ונשבע לו שלא ימות ליראתו שיהיה לשטן לו ולזה גם כן תמצא שכאשר קם שבע בן בכרי להיות לדוד לשטן מהר דוד להפילו טרם יתחזק ענינו כי אז יכבד לו יותר ואולי ימותו בזה רבים מישראל ולזה השתדל למהר להמיתו לבדו.
והנה דוד בחר בעצתו ויצא וישב בשער העיר להקביל פני עבדיו, ויודע הדבר ואשר היו מתחבאים באו לפניו וישתחוו לו אפים ארצה, כי יש שמחה לעם בראות את מלכם מסביר להם פנים, כמו שנאמר (משלי ט״ז ט״ז) באור פני מלך חיים, ואמר (ישעיה ל״ג י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים:
הגידו – הרואים אותו יושב בשער.
ויבא כל העם – בא לראות פניו.
וישראל – אותם שהיו עם אבשלום.
וישראל נס איש לאהליו אמר זה שנית כהוצעה אל מה שיספר אחר זה שהיה כל העם נדון להשיב את המלך, רק על ידי שנסו איש לאהליו היו כצאן מפוזרות ואין מקבץ אותם.
וישב – לא כתב ויעמד שמחמת כאב לבו הוצרך לישב.
ודוד המלך קיבל את עצת יואב1, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר, וּלְכָל הָעָם אשר היו מתחבאים2 הִגִּידוּ האנשים אשר ראו את דוד יושב בשער3 לֵאמֹר – ואמרו להם הִנֵּה הַמֶּלֶךְ דוד יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לראות פניו4, ששמחו בראות את מלכם מסביר להם פנים5, וְאנשי יִשְׂרָאֵל שהיו עם אבשלום6 נָס – ברחו אִישׁ לְאֹהָלָיו: ס
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיְהִ֤י כׇל⁠־הָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכׇל⁠־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ׀ מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִן⁠־הָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹם׃
And all the people were quarrelling throughout all the tribes of Israel, saying, "The king delivered us out of the hand of our enemies, and he saved us out of the hand of the Philistines; and now he has fled out of the land from Absalom.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲווֹ כָל עַמָא מִתְוַכְּחִין בְּכָל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימַר מַלְכָּא שֵׁיזְבָנָא מִיַד בְּעֵיל דְבָבָנָא וְהוּא פָרְקָנָא מִידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וּכְעַן עֲרַק מִן אַרְעָא מִלְוַת אַבְשָׁלוֹם.
כל העם נדון – מתווכחים זה עם זה.
The people were reproaching each other. Reproaching each other.
ויהי כל העם נדון – מריבים זה עם זה.
נדון – נשפטים זה עם זה ומתווכחים להשיב את המלך. וכן תרגם יונתן: מתווכחין.
מעל אבשלום – שלא יהיה עלינו וכנגדו להלחם עמו, ותרגם יהונתן: מלות אבשלום.
נדון – שהיה מתוכח איש איש עם עצמו ועם חברו ורואה הדין כי הם אשמים.
ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל – רוצה לומר: שהיו מריבים קצתם עם קצתם לאמר שראוי להם להשיב את המלך שהציל אותם מכף אויביהם ומלטם מיד פלשתים אחר שכבר מת אבשלום שמשחו עליהם למלך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(הקדמה)
הפרשה הכ״ב תספר איך הושיבו בני יהודה את דוד מלכם אל ירושלם לביתו, ומה שהתוכחו עליו בני ישראל ובני יהודה, וענין שבע בן בכרי ומיתת עמשא. תחלת הפרשה ויהי כל העם נדון, עד ויהי רעב בימי דוד וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה באמרו למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו ודבר כל ישראל בא אל המלך, ואין ספק שכאשר שלח דוד את צדוק ואביתר לדבר זה אל עם יהודה עדיין לא באו בני ישראל להשיבו אל ביתו, ואיך אם כן צוה דוד שיאמרו דבר בחילוף האמת? כי הם לא באו כי אם אחרי שעבר המלך מהגלגל עם כל בני יהודה וכמו שיזכור, וכב פירשו המפרשים להנצל מזה שבעוד שהיה דוד משים את הדברים האלה בפי צדוק ואביתר בא דבר ישראל אל המלך שישוב אל ביתו על ידי שלוחים וספרים ששלחו לו, והוא מאמר בטל שיכניס זה בין הדברים שהיה מצוה להם שיאמרו:
השאלה השנית מה ראה דוד לומר למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה אם חשב שהיו דברי מפיבושת באמת ובאמונה? כמו שיורה עליו ענינו שלא עשה את רגליו ולא עשה את שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד שובו לירושלם, אם כן למה נתן מנחלתו לציבא? ולמה הסיח ממנו את נחלתו על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו? ואם חשב דוד שדברי פיו של מפיבושת היה און ומרמה, למה אם כן נתן לו כלום ולמה הסיר מציבא הנחלה שנתן לו? כי הוא אמר הנה לך כל אשר למפיבושת ועתה לקח ממנו מחצה לתתו לו:
השאלה השלישית למה התלוננו בני ישראל מיהודה על בואם אל המלך להעבירו את הירדן? ויקשה זה משלשה פנים. האחד שג״כ באו עם המלך החצי מעם ישראל ולמה לא היתה עמהם התלונה הזאת ג״כ? ובני יהודה בתשובתם איך לא אמרו ולמה זה לא תתרעמו על אחיכם בני ישראל שבאו ג״כ כמונו? הפן השני שלא היה בזה חטא, כי כל השבטים היו חייבים לעבור למלכם ולהביאו אל ביתו ואין בזה חטא. הפן השלישי מהקושי הוא שדוד שלח לקראם, וכבר קדם לו שליחות איש ישראל כמ״ש ודבר כל ישראל בא אל המלך, ויקשה א״כ למה בני יהודה בתשובתם לא אמרו המלך שלך בעדנו והוא קראנו ואין עלינו אשם?
השאלה הרביעית היא באמרו ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל, ויראה שדברי איש ישראל היו קשים מדברי בני יהודה, כי הם אמרו בראשונה מדוע גנבוך אחינו, ואמרו עוד עשר ידות לי במלך וגם בדוד, והדברים האלה היו יותר קשים מדברי בני יהודה, שאמרו קרוב המלך אלי, וזה אין ספק בו שהיה דוד משבטם, האכל אכלנו מן המלך וגומר? וזה מאמר אמתי ונאות:
השאלה החמישית למה הרג יואב לעמשא בהיותו יושב לבטח עמו? והנה הם היו בני שתי אחיות אביגיל וצרויה, ועמשא היה כבר בשלוה עם דוד מלכם, ולמה בהאחזו בו לנשקו הכהו נפש בלי סבה כלל? וכמו שאמר בהאחזו בזקנו השלום אתה אחי, וזה קשר גדול:
השאלה הששית בדברי האשה החכמה שאמרה אל יואב מאבלה דבר ידברו בראשונה לאמר שאול ישאלו באבל וכן התמו אנכי שלומי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם וגו׳, ויראה שלא היה צורך בכל דבריה כ״א במה שאמרה לבד אנכי שלומי אמוני ישראל אתה מבקש וגו׳, ואמר בראשונה דבר ידברו שאול ישאלו אין לו ענין.
והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(י) ויהי כל העם וגו׳. אמרו המפרשים שהיו כל העם נשפטים ומתוכחים זה עם זה להשיב את המלך, וכן תרגמו יונתן. ואני אחשוב בפירושו שהיה כל העם נדון ונשפט בכל שבטי ישראל, ר״ל שלא היה ביניהם איש יחלוק בדבר, כי כלם קבלו עליהם את הדין והיו מודים ואומרים המלך הצילנו מכף אויבינו וגו׳. וכונת זה המאמר הוא, שעם היות שדוד ברח מפני אבשלום בנו, שאין ראוי ליחס זה אליו לפחד ולמורך לב, כי הוא פעמים רבות הצילם מכף אויביהם ומכף פלשתים בייחוד ולא ברח מהם בכל מלחמותיו, ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום, ר״ל בעבור אבשלום ברח כדי שלא יהיה לו מקום לחטוא נגדו וכדי שלא ילחם בו, ואם כן בריחתו היתה לשלמות טבעו ולא לרכות לבבו.
נדון – מלשון דין וויכוח.
כל העם נדון – היו מתוכחים זה עם זה, ולתוספת ביאור אמר שהויכוח היה בכל שבטי ישראל.
ועתה – רצה לומר: עם היות ידיו רב לו מול אויבינו, עם כל זה ברח מעל אבשלום, וזה יורה לשלמותו, שלא נתן מקום לבנו לחטוא נגדו ביותר.
ויהי כל העם נדון רצה לומר שכן אמרו כולם איש לרעהו,
המלך הצילנו אמרו הגם אם היה אבשלום חי היה זה תשלומי רע תחת טוב שהוא הצילנו מיד אויבנו, וגם סכלות גדולה אחר שע״י נושע לנו, לא על ידי אבשלום, ואיך יברח הוא מפניו.
הצילנו, מלטנו – שאר הגוים שהסביבות ארץ ישראל לא נכנעו כ״כ ע״י דוד עד שאי אפשר שהיום או מחר יקימו עוד עליהם, ע״כ כתב הצילנו ע״ד ויצל אלהים את מקנה אביכם (ויצא) כלו׳ לְקָחָנו מידם, רק הפלשתים נכנעו לעולם (למעלה ח׳:א׳) ולא קמה בהם עוד רוח מפני בני ישראל, ע״כ כתב מלטנו, כלו׳ אנו בטוחים מהם לנצח.
ולאחר שמת אבשלום1, וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן – מתווכחים זה עם זה2 להשיב את דוד המלך3, והוויכוח היה4 בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר – ואמרו איש לרעהו5, הַמֶּלֶךְ דוד הוא זה אשר בעבר הִצִּילָנוּ | מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא זה אשר מִלְּטָנוּ – הציל אותנו מִכַּף פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה זה שהוא בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם, לא מתוך פחד ברח, שכן פעמים רבות הצילנו מאויבינו ולא ברח מהם6, ואם כן בריחתו כעת מבנו אבשלום אינה מורה על רכות לבבו7 כי אם על שלמותו, שלא נתן מקום לבנו לחטוא נגדו ביותר8, וגם אם אבשלום היה חי, היתה מצדנו כפיות טובה וסכלות גדולה להמליך עלינו את אבשלום במקום דוד אביו, שכן דוד ולא אבשלום הצילנו בעבר מאויבינו9:
1. רלב״ג.
2. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, ר״י קרא, מצודת דוד, מצודת ציון.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג, אברבנאל.
6. אברבנאל.
7. אברבנאל.
8. מצודת דוד.
9. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃
And Absalom, whom we anointed over us, is dead in battle. Now, why are you silent about bringing the king back?⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַבְשָׁלוֹם דִמְשַׁחְנָא עֲלָנָא מִית בִּקְרָבָא וּכְעַן לְמָה אַתּוּן שַׁתְקִין לַאֲתָבָא יַת מַלְכָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ולא כן היה אבשלום אשר משחנו עלינו. כי היה רע מזלו ומת במלחמה הראשונה, וכל זה יורה על טוב הצלחת האב שבכל דרכיו היה מצליח והבן בכל אשר יפנה ירשיע, ומזה הולידו לאמר אלו לאלו למה אתם מחרישים להשיב את המלך? ובהיות כוונתם רצויה הודיעו הדבר לדוד מלכם ואם לא נזכר בכתוב.
מחרישים – שותקים.
מת במלחמה – ומזה נראה שעדיין דוד בהצלחתו עומד.
בפרט עתה אשר ואבשלום מת במלחמה – אין אחר טוב ממנו ואם כן ועתה למה אתם מחרישים.
מחרשים – כמו מחשים שענינו ג״כ המתנה ועיכוב (שופטים י״ח:ט׳) והחורש וזורע ממתין עד שיביא תבואתו לבית ויאכל פרי מעשיו.
וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה הראשונה שלו כי היה רע מזלו1, וממה שאירע נראה שעדיין דוד עומד בהצלחתו2 ואין אחר טוב ממנו3, וְאם כן4 עַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים – שותקים5 ולא פועלים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ על כס המלוכה? ובהיות כוונתם רצויה הודיעו זאת לדוד מלכם6: ס
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַ֠ח אֶל⁠־צָד֨וֹק וְאֶל⁠־אֶבְיָתָ֥ר הַכֹּהֲנִים֮ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶל⁠־זִקְנֵ֤י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֤מָּה תִֽהְיוּ֙ אַחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל⁠־בֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל⁠־בֵּיתֽוֹ׃
And King David sent to Zadok and to Abiathar the priests, saying, "Speak to the elders of Judah, saying, 'Why are you the last to bring the king back to his house, for the word of all of Israel has come to the king, to his house.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמַלְכָּא דָוִד שְׁלַח לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר כַּהֲנַיָא לְמֵימַר מַלִילוּ לְסָבֵי יְהוּדָה לְמֵימַר לְמָא תְהוֹן בַּתְרָאִין לַאֲתָבָא יַת מַלְכָּא לְבֵיתֵיהּ וּפִתְגַם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲתָא לְוַת מַלְכָּא לְבֵיתֵיהּ.
ודבר כל ישראל בא אל המלך – כל זה מדברי שליחותו.
While the messages of all Yisroel are coming to the king. All this was part of the message he was charged to bring [to the elders].
למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו – והלא דבר כל ישראל שאינן קרובים אלי בא כבר להשיב את המלך אל ביתו ואתם שאתם קרוביי לא כל שכן שהיה לכם להיות ראשונים להשיבני אל ביתי, וזהו שאמר ודבר כל ישראל בא כבר אל המלך להשיבו אל ביתו, וסוף העיניין יורה עליו כשאיש ישראל משיב תשובה כנגד איש יהודה הוא אומר ולא היה דברי ראשון להשיב את מלכי (שמואל ב י״ט:מ״ד), ופת׳: כי לא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי בתמיהא.
למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו – ואתם שאתם קרובי לא כל שכן שהיה לכם להיות ראשונים להשיבני אל ביתי וזהו שאמר ודבר כל איש ישראל בא אל המלך אל ביתו. וסוף הענין יורה עליו כשאיש ישראל משיב תשובה כנגד איש יהודה הוא אומר ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי (שמואל ב י״ט:מ״ד) בתמיה.
ודבר כל ישראל בא – שכבר שלחו שלוחים.
ודבר כל ישראל בא וגו׳ – בעבור היות המדבר והמדובר לו ממאמר המצטרף, עד שהדבור שהוא הפעולה בא מן האחד לאחד איך שיהיה ויתהפך התאר, לכן נכון כל הפוך לשון בכל שני המצטרפים, כמו שהעירותי על אמרו אשר יבקש נפשי יבקש את נפשך (שמואל א כ״ב:כ״ג), ואחרים רבים, ואיך שיהיה, הנה ישראל בכאן הוא המדובר לו, כי אמרו ודבר סמוך אל כל ישראל, והמלך וביתו הם המדברים ושולחי הדברים.
ודבר כל ישראל בא אל המלך אל ביתו – רוצה לומר: שכל ישראל הסכימו שישוב המלך אל ביתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ולכן התעורר דוד לשלוח צדוק ואביתר לבני יהודה ולא לבני ישראל, והיו דבריהם למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אחרי שדבר כל ישראל כבר בא אל המלך להשיבו אל ביתו?
למה תהיו אחרונים – רצה לומר: הלא סוף הדבר יהיה שגם אתם תחזירו אותו, ואם כן למה יקדימו ישראל ואתם אחריהם, הלא דבר ישראל כבר בא אל המלך לשוב אל ביתו, כמו שכתוב למעלה ויהי כל העם נדון וגו׳, ושלחו מיד אחריו ואף כי לא נזכר, וכן נאמר למטה שאמרו ישראל: ולא היה דברי ראשון וגו׳.
והמלך רצה לומר הגם שכן דברו כל ישראל ודוד ידע כל זאת כי כולם שלמים אתו, לא היה מי שיוציא זה אל הפועל אחר שנסו איש לאהליו נדחים ומפוזרים וראה דוד שצריך שהזקנים הם יעשו זאת, וזקני יהודה בראש, ואחריהם כל אדם ימשך, ולכן שלח אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרונים – רצה לומר כי היה צריך,
א. להשיב את המלך – היינו להשיבו למלכותו,
ב. להשיב את המלך אל ביתו לירושלים ותחלה יאמרו כאילו יחלטו שדעת זקני יהודה שוה עם דעת כל ישראל להשיב את המלך למלכותו, ויתוכחו עמם על שלא יהיו ראשונים בענין זה להשיב את המלך אל ביתו, שבזה צריך שיצאו זקני יהודה לקראתו,
ודבר כל ישראל בא אל המלך שכבר נודע לו דבר כל ישראל כולם פה אחד שישוב למלכותו ואם כן לכם המשפט להשיבו אל ביתו.
הכהנים – כבר ידענו בהם שכהנים הם, רק כונתו לומר שמפני כהונתם קולם נכנס באזני העם, ע״כ ידברו על לבם להשיב את המלך.
וְלכן התעורר1 הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְשָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר – ואמר להם, דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר – ותאמרו להם, הלא סוף הדבר יהיה שגם אתם תחזירו את דוד למלך2, ואם כן לָמָּה יקדימו אתכם ישראל ואתם3 תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ? וּדְבַר – הלא דבר4 כָּל יִשְׂרָאֵל שאינם קרובים למלך כמוכם5 כבר6 בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ דרך שליחים ששלחו7, ולפיו הסכימו כולם פה אחד8 שישוב המלך9 אֶל בֵּיתוֹ בירושלים ואל מלכותו10, ולא כל שכן אתם אנשי יהודה שהינכם קרובים למלך, על אחת כמה וכמה שהינכם צריכים להשיב אותו למלכותו?!⁠11:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד וכך גם משמע מרש״י.
5. ר״י קרא.
6. מצודת דוד.
7. רי״ד.
8. רלב״ג, מלבי״ם.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
11. ר״י קרא.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) אַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִֽהְי֛וּ אַחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃
You are my brothers, you are my bone and my flesh; why then should you be the last to bring back the king?'
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אֲחַי אַתּוּן קְרִיבַי וּבִסְרַי אַתּוּן וּלְמָא תְהוֹן בַּתְרָאִין לַאֲתָבָא יַת מַלְכָּא.
אחי אתם – תכלית הדברים ששלח לצדוק ולאביתר שידברו הדברים האלה אל זקני יהודה, ובעוד שהיה משים דוד הדברים האלה בפי השליח בא דבר כל ישראל אל המלך אל ביתו על ידי שלוחים וספרים להשיבו, ובעבור זה הפסיק בין הדברים ודבר כל ישראל בא (שמואל ב י״ט:י״ב).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

כ״ש שאתם אחי עצמי ובשרי, והיה זה להיות דוד משבט יהודה, ולמה א״כ תהיו אחרונים משאר שבטי ישראל שכבר נתרצו אליו? ולפי זה יהיה אמרו ודבר כל ישראל בא אל המלך הוא מכלל דברי דוד שיאמרו זה לבני יהודה, ולזה נטה רש״י באמרו כל זה מדברי השליחות, והותרה עם זה השאלה הראשונה:
אחי אתם – במקום דוד יאמרו, שהמה לו לאחים מבני שבט אחד, ובהיות כן הראוי להם להקדים, ולא להתאחר.
ואם תשיבו כי אתם אינכם מסכימים גם ע״ז שישוב למלכותו, באשר תיראו שיעניש זקני יהודה שמרדו בו, ע״ז השיב אחי אתם עצמי ובשרי אתם – לא תיראו מעונש כי אתם אחי המלך ובני שבטו,
ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך – רצה לומר למה תהיה הסכמתכם על השבת המלכות אחרונה, והיה מחכמתו שהתחיל לדבר עמם על השבת המלך אל ביתו שמחליט שאין ספק בעיניו שרוצים במלכותו, והצד השני שלא ירצו להשיבו למלכותו, אמרו בסוף דבריו, כאילו הוא דבר רחוק בעיניו.
ודוד ביקש שיוסיפו ויאמרו לזקני יהודה בשמו1, אַחַי אַתֶּם! שאנחנו מאותו שבט2, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם! וְלָמָּה תִהְיוּ אתם אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ? מן הראוי שתהיו המקדימים בעניין ולא המאחרים3:
1. אברבנאל, מצודת דוד וכך משמע מדברי רש״י בפס׳ יג׳ (ראה בעניין זה את ביאור אברבנאל).
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה⁠־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם⁠־לֹ֠א שַׂר⁠־צָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כׇּל⁠־הַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽב׃
And say to Amasa, 'Are you not my bone and my flesh? So shall God do to me, and more also, if you will not be captain of the army before me continually instead of Joab.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְלַעֲמָשָׂא תֵימְרוּן הֲלָא קְרִיבִי וּבִסְרִי אַתְּ כְּדֵין יַעְבֵּיד לִי יְיָ וּכְדֵין יוֹסִיף אִם לָא רַב חֵילָא תְּהֵי קֳדָמֵי כָּל יוֹמַיָא חֲלַף יוֹאָב.
ולעמשא – שהוא שר צבא, תאמרו: הלא בן אחותי אתה.
To Amosoh. Who is [Avsholom's] commanding officer you should say, 'You are my own sister's son.'1
1. The son of Avigail. See 17:25.
תמרו – חסר אל״ף, וכן: אשר ימרוך למזמה (תהלים קל״ט:כ׳).
תחת יואב – כי שנא דוד את יואב על שהרג את אבשלום ורצה להסירו שלא יהיה שר צבאו.
אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב – פירוש: שהיה סובר דוד להעביר יואב מגדולתו בעבור שהרג אבשלום בנו.
אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב – ידמה שעשה זה דוד כדי שלא יירא ממנו עמשא פן יניא את לב איש יהודה מעל דוד או אולי התפעל על זה קצת התפעלות כנגד יואב בעבור הדברים הקשים שאמר לו על בכותו על אבשלום או אפשר גם כן שסופר לו כי יואב עבר על מצותו להרוג את אבשלום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ולפי שעמשא לא יטה את לב בני יהודה נגדו, שלח לאמר לו הלא עצמי ובשרי אתה, ר״ל שהיה בן אחותו, כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף, ר״ל כה יעשה לי כמו שעשה לאבשלום וכה יוסיף לעשות רע מאשר עשה עמו, אם לא תהיה שר צבא לפני כל הימים תחת יואב, וידמה שהיה יודע דוד שיואב הרג את אבשלום ורצה להסירו מעל פניו.
ולעמשא תמרו – חסר אל״ף והוא חד מן ג׳ חסרים אל״ף בלישנא דאמירה.
תמרו – כמו תאמרו באל״ף.
עצמי ובשרי – בן אביגיל אחותי.
כה יעשה וגו׳ – הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר, וכמוהו רבים במקרא.
תחת יואב – כי על שהרג לאבשלום, רצה להעבירו.
ולעמשא באשר הוא שר הצבא, הבטיח לו שיהיה תחת יואב שרצה להעבירו על שהרג את אבשלום.
עצמי ובשרי – בן אחותי.
וְלַעֲמָשָׂא שהיה שר צבא אבשלום1 תֹּמְרוּ – תאמרו2 הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כי הלא אתה בן אביגיל אחותי3, ונשבע דוד כך4: כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים כמו שעשה לאבשלום5 וְכֹה יוֹסִיף יותר מאשר עשה עמו6, אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת – במקום יוֹאָב, ואמר זאת כדי שלא יירא ממנו עמשא ויטה את לב בני יהודה נגדו7, וגם כי רצה דוד להסיר את יואב מלהיות שר צבאו שידע כי הוא זה אשר הרג את אבשלום בניגוד לציווי שלו8:
1. רש״י.
2. רד״ק, מצודת ציון.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. אברבנאל.
7. רלב״ג, אברבנאל.
8. רד״ק, רי״ד, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיַּ֛ט אֶת⁠־לְבַ֥ב כׇּל⁠־אִישׁ⁠־יְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכׇל⁠־עֲבָדֶֽיךָ׃
And he bowed the heart of all the men of Judah, even as the heart of one man, so that they sent to the king, "Return, you and all your servants.⁠"
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְפְּנֵי לִבָּא דְכָל אֱנַשׁ יְהוּדָה כְּגַבְרָא חָד וּשְׁלָחוּ לְמַלְכָּא תּוּב אַתְּ וְכָל עַבְדָיִךְ.
ויט את לבב כל איש יהודה – עמשא הטה את לבב כל איש יהודה.
ויונתן שתרגם: ואתפני, דומה שהיה קורא אותו ויט בצרי היו״ד, והמסרה מעיד עליו שהוא בפתח היו״ד, ואמרה כי שנים הם בפתח: ויט עלינו חסד (עזרא ט׳:ט׳) וזה.
ויט את לבב כל איש יהודה – כבד הוא, ועונה על עמשא שהטה את לבבם ודבר להם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ויט – במקצת ספרי הדפוס היו״ד בצירי אך בכל ספרים כתבי יד מדוייקים בפתח שהוא מבנין פועל הכבד וכן דעת רד״ק בשרשים. עוד כתב בפירוש ויונתן שתרגם ואתפני דומה שהיה קורא אותו בצירי והמסורה מעידה עליו שהוא בפתח היו״ד ואמרה כי שנים הם בפתח ויט עלינו חסד (עזרא ט׳:ט׳) וזה.
ויט – בהדברים האלה הטה דוד את לבב כולם, כאשר יטו בנקל לבב איש אחד.
ויט – עמשא.
ובדברים אלו1 וַיַּט – היטה דוד2 אֶת לְבַב כָּל אִישׁ – אנשי יְהוּדָה בקלות כזו, כְּפי שמטים בקלות את לבו של אִישׁ אֶחָד בלבד3, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ ללא יראה לירושלים4:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו שהמקרא מוסב על עמשא, רד״ק, רי״ד.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיָּ֣שׇׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַד⁠־הַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּֽן׃
So the king returned, and came to the Jordan. And Judah came to Gilgal, to go to meet the king, to bring the king over the Jordan.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְתָב מַלְכָּא וַאֲתָא עַד יַרְדְנָא וּדְבֵית יְהוּדָה אֲתוֹ לְגִלְגְלָא לְמֵיזַל לָקֳדָמוּת מַלְכָּא לְאַעְבָּרָא יַת מַלְכָּא יַת יַרְדְנָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ובזה האופן הטה דוד לבב כל בני יהודה ושלחו לו שיבא אל ירושלם הוא וכל עבדיו ולא ירא דבר.
ללכת לקראת המלך – במקצת דפוסים קדומים כתוב בהם לרדת וכן ראיתי בס״א כ״י ישן וכבר חקרתי בנוסחאות ספרדיות הישנות ומצאתי בהן ללכת וכן תרגום יונתן למיזל.
בא הגלגלה – התקבצו לגלגל, והיא בעבר הירדן המערבי.
וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן, וִיהוּדָה – ואנשי יהודה בָּא – התקבצו1 הַגִּלְגָּלָה – לגלגל בעבר הירדן המערבי2 לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן ולהביא אותו לירושלים3:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיְמַהֵ֗ר שִׁמְעִ֤י בֶן⁠־גֵּרָא֙ בֶּן⁠־הַיְמִינִ֔י אֲשֶׁ֖ר מִבַּחוּרִ֑ים וַיֵּ֙רֶד֙ עִם⁠־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לִקְרַ֖את הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד׃
And Shimei the son of Gera, the Benjamite, who was of Bahurim, made haste and came down with the men of Judah to meet King David.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹחִי שִׁמְעִי בַר גֵרָא בַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִן דִי מֵעַלְמַת וּנְחַת עִם אֱנַשׁ יְהוּדָה לִקֳדָמוּת מַלְכָּא דָוִד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואז דוד בא אל הירדן ואנשי יהודה באו הגלגלה לקראתו להעבירו את הירדן ולהביאו ירושלם:
וימהר שמעי וגו׳. כאשר ראה שמעי שמת אבשלום והיה דוד שב אל ירושלם, חשב שידיח עליו את הרעה אשר דבר, ולכן בא לקראתו לשאול לו כפרה וסליחה.
וימהר שמעי – מיהר לבוא מכל בית יוסף.
וכאשר ראה שמעי שמת אבשלום ודוד שב אל ירושלים, חשב שידיח עליו את הרעה אשר דיבר, ולכן בא לקראת דוד לבקש ממנו כפרה וסליחה1, וַיְמַהֵר לבוא מכל בית יוסף2 שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי – משבט בנימין אֲשֶׁר מִעיר בַּחוּרִים, וַיֵּרֶד שמעי עִם אִישׁ – אנשי יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד כי ידע שאחרי עוברו הירדן יחזור דוד למלכות ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אך בטרם יעבור עדיין דינו יהיה כדין הדיוט ויוכל למחול3:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד, וראה הערה בפסוק כ״א מדוע נקרא מבית יוסף.
3. מלבי״ם פס׳ יט.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְאֶ֨לֶף אִ֣ישׁ עִמּוֹ֮ מִבִּנְיָמִן֒ וְצִיבָ֗א נַ֚עַר בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וַחֲמֵ֨שֶׁת עָשָׂ֥ר בָּנָ֛יו וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדָ֖יו אִתּ֑וֹ וְצָלְח֥וּ הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
And there were a thousand men of Benjamin with him, and Ziba the servant of the house of Saul, and his fifteen sons and his twenty servants with him. And they crossed the Jordan before the king.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲלַף גַבְרָא עִמֵיהּ מִשִׁבְטָא דְבִנְיָמִין וְצִיבָא עוּלֵימָא דְבֵית שָׁאוּל וְחַמְשַׁת עֲסַר בְּנוֹהִי וְעַשְׂרִין עַבְדוֹהִי עִמֵיהּ וְגָזוּ יַרְדְנָא קֳדָם מַלְכָּא.
וצלחו הירדן – בקעוהו בתריסהון.
They crossed the Yardein. They crossed it with their rafts.
וצלחו – ויבקעו, כמו ויבקע עצי עולה (בראשית כ״ב:ג׳) דאברהם ותרגומו: וצלח.
וצלחו הירדן – תרגומו: רגזו ית ירדנא.
וצלחו – כמו: ועברו, וכן תרגם יהונתן: וגזו. ותרגם: על המעברות – על מגיזתא.
או פירושו: ובקעו, וכמוהו: פן יצלח כאש בית יוסף (עמוס ה׳:ו׳). ותרגם ויבקע עצי העולה – וצלח ית עאי דעלתא, כלומר עברו ברגליהם כי היה מקום בירדן בעת ההיא שהיו עוברים שם ברגל.
לפני המלך – לבא לפני המלך.
וצלחו אתא הירדן – פירוש: עברו, ותרג׳ וגזו ית ירדנא.
א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו של המקרא אין: ״את״.
וצלחו – זה השרש מונח על כל תנועה חרוצה.
וצלחו הירדן לפני המלך – כאלו בקעוהו מרוב עברם שם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

והביא עמו אלף איש מבנימן וציבא ובניו ועבדיו כדי שדוד יפחד מהענישו פן יהפכו לאויבים כל הבאים עמו, וגם כדי שיעמוד לו זכות ציבא והמנחה אשר הביא לדוד.
ואמר שצלחו הירדן לפני המלך, ר״ל שעברו הירדן לפניו כעבדים לפני אדוניהם, ועוד הביאו ספינה קטנה להעביר בה הנשים והטף.
וצלחו – ועברו, ודוגמתו: ותצלח עליו רוח ה׳ (שופטים י״ד:ו׳).
וצלחו הירדן – עברו הירדן לפניו, כעבדים לפני האדון.
וצלחו הירדן לפ״מ שיתבאר בפסוק י״ז י״ח, אחר שבאו יהודה ובני בנימין לקראת המלך בעבר הירדן המזרחי, אז עבר יהודה תחלה, שלז״א שצלחו הירדן רצה לומר בקעוהו לפני המלך פי׳ קודם העברתו, ואחר כך.
וצלחו – ועברו, ומזה לשון הצלחה, שאדם עובר בין שוטניו ומונעיו ומגיע אל מגמתו בשלום.
וְהביא שמעי אֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן כדי שדוד יפחד להענישו, פן יהפכו לאויבים כל הבאים עמו1, וְהביא עמו שמעי גם את צִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ כדי שיעמוד לו זכות ציבא והמנחה אשר הביא לדוד2, וְצָלְחוּ – ועברו את3 הַיַּרְדֵּן לפני שדוד יעבור אותו4, כדי לבוא5 לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כעבדים לפני האדון6, ועוד הביאו עימם מעבורת להעביר את הנשים והטף שהיו עם דוד7:
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. רד״ק, מצודת ציון.
4. מלבי״ם.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְעָבְרָ֣ה הָעֲבָרָ֗ה לַֽעֲבִיר֙ אֶת⁠־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְלַעֲשׂ֥וֹת הַטּ֖וֹב בְּעֵינָ֑ו וְשִׁמְעִ֣י בֶן⁠־גֵּרָ֗א נָפַל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ בְּעׇבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽן׃
And the ferryboat passed to bring over the king's household, and to do what he thought good. And Shimei the son of Gera fell down before the king when he was passing over the Jordan.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבָרוּ מְגִזָתָא לְאַעְבָּרָא יַת בֵּית מַלְכָּא וּלְמֶעְבַּד דְתַקִין בְּעֵינוֹהִי וְשִׁמְעִי בַר גֵרָא נְפַל קֳדָם מַלְכָּא בְּמֶעְבְּרֵיהּ בְּיַרְדְנָא.
ועברה העברה – ספינת המעברה שעוברים בה את עבר רוחב הנחל.
The ferry crossed over. The ferry boat that was used to cross over to the other side of the river's width.
ועברה העברה לעביר – כמו: להעביר, וכן: לשמיד מעוזניה (ישעיהו כ״ג:י״א) – כמו: להשמיד.
ופירוש העברה – הספינה שעוברים בה את הירדן, ולפיכך נקראת עברה.
את בית המלך – הנשים והקטנים שלא היו יכולין לעבור ברגליהם.
ויש לפרש העברה – שם לחברת האנשים, וכן תרגם יונתן כמשמעו: מגיזתא, ואפשר שהוא קרא הספינה העוברת מגיזתא וכן הוא, ולפיכך תרגם: ועברה – ועברו.
בעברו בירדן – כשבא המלך לעבור את הירדן בא שמעי ונפל לו שיכפר לו על עונו.
ועברה העברה לעביר את ביתא המלך – פירוש: העם שעברו הירדן להעביר המלך קורא העברה.
ולעשות הטוב בעיניו – כלומר למצוא חן בעיניו.
א. כן בכ״י פריס 218 ובנוסח שלנו של המקרא. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217 חסר: ״בית״.
ועברה העברה – היא הספינה קטנה אשר יעברו בה הנהר.
נפל לפני המלך – התנפל ונכנע לפניו לבקש ממנו מחילה על אשר העוה כנגדו בצאתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וזהו ועברה אעברה להעביר בית המלך, או העברה היה שעשו חברת אנשים מהם להעביר בכתפיהם הנשים והקטנים פעם אחר פעם, לפי שלא היו יכולין להעביר ברגליהם. וכאשר עבר דוד הירדן מיד אחרי שעשה לו עבודת ההעברה, נפל שמעי לפני המלך.
בעינו – בעיניו קרי.
העברה – רוצה לומר ספינה שעוברים בה רוחב המים.
לעביר – כמו להעביר.
ועברה העברה – רצה לומר: ועוד עשתה העדה ההיא, שעברה הספינה להעביר בה את בית המלך, והם הנשים והטף, וזהו לעשות הטוב בעיניו, להחניפו שימחול לשמעי את מעלו.
בעברו בירדן – בעת עברו בירדן.
ועברה העברה (פי׳ ספינת הירדן) להעביר את בית המלך – שהמלך וביתו עבר אחריהם כמ״ש בפי״ז ויעבר כל העם והמלך עבר, (ומ״ש ולעשות הטוב בעיניו רצה לומר שלא התנו עמו תנאים שמשיבים אותו בתנאים מיוחדים, ועל מנת שימחל לכל מי שפשע כנגדו, כמו שהוא לרוב אחרי המרד, רק השתעבדו אליו בכל אופן שיעשה כאשר ייטב בעיניו לסלוח או להעניש, וזה גם כן עורר את שמעי לבקש על נפשו).
ושמעי וכו׳ כי שמעי ובני בנימין נשארו באחרונה כמו שיתבאר בפסוק י״ח, ועברו הירדן אחרי המלך, ולכן בעת רצה המלך לעבור נפל לפניו, כי אחרי עברו הירדן יתפוש מלכות, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לא כן טרם עבר עודנו דינו כהדיוט ויוכל למחול.
ועברה וגו׳ – נראים דברי בעל מצודת ציון שהנושא הוא שם נקבה מוסב אל שמעי ועדתו; עדת שמעי לא נתעכבה הגלגלה רק עברו בעברה לבא עד עבר הירדן מזרחה לקראת דוד להעבירו כלו׳ ללוותו בכבוד בעברו את הירדן שהוא גבול טבעי לא״י (ארץ שני השבטים לא מרדה בדוד) ולעשות הטוב בעיניו.
בעברו בירדן – כרע לפני המלך תוך העברה, מכאן ראיה ברורה שעברה הוראתה ספינה ולא כהוראת מעברות הירדן (שופטים י״ב:ה׳) מקום שהמים נמוכים ותשים.
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה – המעבורת, היא ספינה שעוברים בה את רוחב הנחל1, כדי לַעֲבִיר – להעביר2 אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ הם הנשים והטף3 שלא יכולים לעבור רגלי4, וְעשו זאת ללא תנאי שהמלך ימחל להם5, אלא כדי לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב – למצוא חן6 בְּעֵינָיו (בעינו כתיב) להחניפו שימחול לשמעי על חטאו7, וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל – התנפל ונכנע8 לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ – כשבא המלך לעבור9 בַּיַּרְדֵּן כדי לבקש ממנו מחילה על אשר פשע כנגדו בצאתו שקיללו ועיפרו בעפר10:
1. רש״י, רלב״ג, מצודת ציון. ויש מרבותינו שביארו כי ״העברה״ הינה קבוצת האנשים שהעבירו את המלך, תרגום יונתן, רי״ד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק, אברבנאל.
5. מלבי״ם.
6. רי״ד.
7. מצודת דוד.
8. רלב״ג.
9. רד״ק, מצודת דוד.
10. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיֹּ֣אמֶר אֶל⁠־הַמֶּ֗לֶךְ אַל⁠־יַחֲשָׁב⁠־לִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֺן֒ וְאַל⁠־תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר⁠־יָׄצָ֥אׄא אֲדֹנִֽי⁠־הַמֶּ֖לֶךְ מִירוּשָׁלָ֑͏ִם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל⁠־לִבּֽוֹ׃
And he said to the king, "Let not my lord impute iniquity to me, and do not remember how your servant did wrong the day that my lord the king went out of Jerusalem, that the king should take it to his heart.
א. יָׄצָ֥אׄ =א,ש1 (נקודה מעל האות יו״ד והאות אל״ף)
• ל,ק=יָׄצָ֥ׄאׄ (נקודה מעל כל שלושת האותיות) בהתאם למ״ס-ל <ג׳ [נקודות]>
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְמַלְכָּא לָא יַחְשׁוֹב עֲלַי דִלִי רִבּוֹנִי חוֹבָא וְלָא תִדְכַּר יַת דִי סְרַח עַבְדָךְ בְּיוֹמָא דִי גְלָא רִבּוֹנִי מַלְכָּא מִירוּשְׁלֵם לְשַׁוָאָה מַלְכָּא עַל לִבֵּיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואמר לו אל יחשוב לי אדוני עון, ר״ל שהייתי בקושרים ונטיתי אחרי אבשלום, ואל תזכור את אשר העוה עבדך וגומר, ר״ל בדברים אשר דבר נגדו, לפי שהוא היה מתחרט ומודה שחטא ועשה שלא כהוגן.
אשר יצא – ט״ו נקודות בקריאה, י׳ בתורה וד׳ בנביאים וחד בכתובים.
{*)⁠הגה״ה: להפיק רצון המתאוים תאוה לדעת איה נמצאים עשר מלות הנקודות בתורה כי בעלי המסורה לא נתנו בהם סימן לכן העמדתי אותם על סדר: א) על יו״ד שנייה במלת וביניך (בראשית ט׳ ז׳ ה׳). ב) על א׳ י׳ ו׳ במלת אליו (שם י״ח ט׳). ג) על וי״ו שנייה במלת ובקומה (שם י״ט ל״ג). ד) על מלת וישקהו (שם לג לד). ה) על מלת את (שם נז יט). ו) על מלת ואהרן (במדבר ג לט). ז) על ה״א, במלת רחקה (שם ט י). ח) על ר׳ במלת אשר (שם כא ל). ט) על וי״ו שנייה של ועשרון (שם כ״ט ט״ו). י) על שתי מלות לנו ולבנינו ועל עי״ן של מלת עד (דברים כ״ט כ״ח). ד״ה אהרן פאלאק.}
העוה – מלשון עון.
אל יחשב לי אדוני עון – במה שהייתי בקושרים לנטות אחרי אבשלום, וכאומר הלא כמעט כולם נטו אחריו, ולמה יחשב לי לעון יותר מכולם.
ואל תזכור – אף בדבר הקללה אשר העויתי אני לבדי, שאלתי לבל יזכרם לשומם על לבו.
(כ-כא) השאלות:
דברי שמעי כפולים, אמר אל יחשב לי עון, שהוא בל יחשבהו לעון כלל, ואמר שנית ואל תזכור, שהוא שהגם שיחשבהו לעון בל יזכרהו, ומז״ש לשום המלך אל לבו.
(כ) אל יחשב רצה לומר כי הוא חטא בשתים,
א. העון הכולל שהיה בין הקושרים והמורד במלכות חייב מיתה, ועל זה אמר שאל יחשב לו עון זה כלל, כי בהכרח יעבור על פשע המרידה שפשעו בו כל העם,
ב. מה שחטא הוא ביחוד במה שקללו, שעל זה אמר ואל תזכר את אשר העוה עבדך – שחטא זה גדול מצד ג׳ בחינות,
א. מצד המעשה עצמו, שעל זה אמר אשר העוה,
ב. מצד הזמן ביום אשר יצא אדני המלך מירושלים עיף ויגע, כענין כי אתה אשר הכית רדפו,
ג. מצד הכונה, כי המורד במלכות כונתו לפרוק עול, לא כן מה שקלל וסקל אחרי שברח המלך היתה הכוונה רעה לשום המלך אל לבו – להעציב ולהכאות לב המלך ולצערו.
לשום – כמו לאשמה בה (ויקרא) לטמאה בה (אמור), באופן שישים.
וַיֹּאמֶר שמעי אֶל הַמֶּלֶךְ, אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן במה שהייתי בקושרים לנטות אחרי אבשלום, הלא כמעט כולם נטו אחריו, ולמה יחשב לי לעוון יותר מכולם?⁠1 וְאף בדבר הקללה אשר העוויתי אני לבדי2 אַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָׄצָׄאׄ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם, כי אני מתחרט על כך, ומודה שחטאתי ועשיתי שלא כהוגן3, ובקשתי היא לבל יזכרם4 לָשׂוּם – לשים אותם הַמֶּלֶךְ אֶל – על5 לִבּוֹ:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) כִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּה⁠־בָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכׇל⁠־בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
For your servant knows that I have sinned; therefore, behold, I have come this day the first of all the house of Joseph to go down to meet my lord the king.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי יְדַע עַבְדָךְ אֲרֵי אֲנָא חָבִית וְהָא אָתִית יוֹמָא דֵין קַדְמָאִי לְכָל בֵּית יוֹסֵף לְמֵחַת לִקָדָמוּת רִבּוֹנִי מַלְכָּא.
ראשון לכל בית יוסף – כל ישראל חטאו לך, ואני יותר מכולם, והנני באתי לבקש מחילה. אם תקבלני, בטוחים כל ישראל שתקבלם, ואם לאו, יהיו יראים לשוב אליך עוד.
First from among all the House of Yosef. All of Yisroel wronged you, I more then everyone. I have come to ask you forgiveness, if you accept me then all of Yisroel will be confident that you will accept them but if you do not [accept me] they will be afraid to return to you.
והנהא באתי היום ראשון לכל בית יוסף – ראשון לעשרת השבטים לרדת לקראת אדוני המלך – שהיה לי להמתין ולרדת עם בני שבטי לקראתך אלא אם קידמתי וירדתי עם איש יהודה קודם לכולם לקראת אדוני המלך כשם שאומר למעלה: וימהר שמעי בן גרא וירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד (שמואל ב י״ט:י״ז), זהו עיקר. ולפי מדרשו ואני באתי היום ראשון לכל בית יוסף ראשון לעשרת השבטים ואני חטאתי לך יותר מכולם שהם לא עשו כי אם מרדו בך ואני קיללתיך וסיקלתי באבנים ועיפרתי בעפר, אם ישמעו עשרת השבטים שתמחול על חטאתי מיד באים ומשלימים לך שיהו דנין קל וחומר בעצמן, ומה שמעי שחטא יותר קיבלו המלך ואנו עאכו״כ.
א. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפנשטיין): ״ואני״.
כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדוני המלך – פתרונו כל ישראל חטאו לך שמרדו בך ואני יותר מכולם כמו שמפרש למעלה בענין ושמעי בן גרא בן הימיני יצא יצא ויקלל אם אתה מוחל לי כל ישראל משלימין לך שיאמרו ומה שמעי שסיקל באבנים לעומתו ועיפר בעפר (שמואל ב ט״ז:י״ג) ויצא יצא ויקלל ואחרי עשותו את כל אלה ירד לקראת דוד ומחל לו דוד אנו שלא חטאנו כל כך על אחת כמה וכמה שלא ישטימנו ולא ישיב לנו אשר גמלנו אותו1 וישלים אתנו אבל אם אין אתה מקבל אותי כל אחד ואחד מישראל יאמר כשם שלא השלים עם שמעי כך אינו משלים עמנו חס ושלום אין אנו הולכים אליו ויעמידו להם מלכם בפני עצמם.
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית נ׳:ט״ו.
לכל בית יוסף – לפי שהיה משבט בנימין ושבט בנימין ואפרים ומנשה נקראים בית יוסף כי הוא היה הראש.
ויש בו דרש: אמר לו שמעי לדוד: אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלם טובה, כך אני אני גמלתיך רעה גמלני אתה טובה.
ויש דרש אחר קרוב מזה: כל ישראל נקראו יוסף, כמו שכתוב: אולי יחנן י״י צבאות שארית יוסף (עמוס ה׳:ט״ו), וכן: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף (תהלים פ׳:ב׳). אמר לו שמעי לדוד: כל ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכולם, וכל ישראל יושבים ומצפים לראות מה אתה עושה עמי, אם אתה מקבל אותי כל ישראל באים אליך כאחד ומשלימים לך.
והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף – פירוש: ידעתי כי אני חייב מיתה והיה לי לברוח מפניך, אלא סמכתי בטובתך וברוב חסדיך שתמחול לי, ובאתי ראשון לכל בית יוסף. ויש אומרים למה הזכיר ראשון לכל בית יוסף, שאמר לו יהודה מכר את יוסף ולא שילם לו גמול רע כשיכול לשלם לו ואני בא ראשון ותחלה לכל בית יוסף שתמחול כמו שמחל יוסף ליהודה.
לכל בית יוסף – קרא כלל ישראל יוסף לרב בני יוסף עם שמבני יוסף היו רוב המושלים בישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואמרו והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, רמז שהוא היה בא ראשונה מכל אנשי בית יוסף שנכללין בו בנימין אפרים ומנשה וכלם נקראים יוסף עם היותם מבני בנימן, ומאחר שהוא בא ראשונה ראוי שיסלח לו ויהיה שכר עבודתו זאת הסליחה והכפרה. ובמדרש תהלים (מזמור ג׳) אמרו, רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל לארץ לשאול שלשה דברים, מצא ר׳ יהונתן שר הבירא אמר לו, מאי דכתיב (שופטים ה׳ ז׳) חדלו פרזון בישראל חדלו? א״ל העיירות הקטנות חרבו בימי סיסרא, כיון שעמדה דבורה נעשו אמהות, כד״א (דברים ג׳ ה׳) לבד מערי הפרזי. ושוב אמר לו מאי דכתיב (דניאל ט׳ ט׳) לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו? היה לו לומר כי שמרנו משמרתו? א״ל ר׳ יהונתן יפה כתיב, בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו מה טובה יש לו עליו? ואימתי מחזיק לו טובה?. בשעה שאינו עושה עמו באמונה ואינו מעכב לו שכרו, הוי כי מרדנו בו. ושוב אמר לו מאי דכתיב הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף? ושמעי בן הימיני הוה, א״ל ר׳ יהונתן מה הייתם אומרים בו בבבל? א״ל כך אנו אומרים כיון שבא שמעי אצל דוד א״ל, מה אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמל עמהם טובה, כך אני גמלתיך רעה ואתה גמול עמי טובה כאשר עשה יוסף, אמר ליה ר׳ יהונתן יפה אמרתם, אבל שמע דבר מופלא, אמר שמעי לדוד כל ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכלן, וכל ישראל יושבין ומקוין מה אתה עושה עמי, אם אתה מקבלני כל ישראל באין ומשלימין עמך, הוי הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, כד״א (עמוס ה׳ ט״ז) אולי יחנן ה׳ שארית יוסף, שכל ישראל נקראים יוסף. ובאמת צדקו דברי ר׳ יהונתן בדבר הזה כפי הפשט:
כי ידע – יודע אני בעצמי שחטאתי, ומתחרט אני עליו.
ראשון – להראות הכנעה גדולה.
לכל בית יוסף – כל ישראל קרואים בית יוסף, כמו שכתוב: אולי יחנן וגו׳ שארית יוסף (עמוס ה׳:ט״ו), ועל שכלכלם במצרים, נקראו על שמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

כי ידע אמר די לי עונש במה שידעתי והכרתי גודל חטאי, וכפי שהכרתי בחטאי הגדול כן קדמתי להיות כמופת לרבים במה שבאתי ראשון לכל בית יוסף – שממני ילמדו כולם קל וחומר לשוב אליך.
בית יוסף – ראשון לשאר השבטים חוץ משבט יהודה, ובהם שבט יוסף הוא המרובה באוכלוסים ועל שמו יקראו גם האחרים.
כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי והנני מתחרט על כך1, וְהִנֵּה למרות שידעתי כי אני חייב מיתה והיה לי לברוח מפניך, סמכתי בטובתך וברוב חסדיך שתמחול לי2, וּבָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף – ישראל3, להראות הכנעה גדולה4 לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וממני ילמדו כולם לשוב אליך5, וכך אמר לו שמעי לדוד:
1. מצודת דוד.
2. רי״ד.
3. כל ישראל קרואים בית יוסף, כמו שכתוב ״אוּלַי יֶחֱנַן וגו׳ שְׁאֵרִית יוֹסֵף״ (עמוס ה׳ ט״ו), ועל שכלכלם במצרים, נקראו על שמו, מצודת דוד. ולדעת רלב״ג קרא לישראל ״בית יוסף״ על כי היה שבט גדול וממנו היו רוב המושלים בישראל. ולפי רד״ק אמר שמעי ״לכל בית יוסף״ לפי שהיה שמעי משבט בנימין, ושבט בנימין ואפרים ומנשה נקראים בית יוסף כי הוא היה הראש. ובמדרש תהלים פרק ג׳, (מובא ע״י רד״ק ואברבנאל) אמר לו שמעי לדוד, אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלם טובה, כך אני גמלתיך רעה גמלני אתה טובה, ומובא שם עוד מדרש כאמור להלן בפסוק.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּן⁠־צְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶת⁠־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽהי״יֽ׃
But Abishai the son of Zeruiah answered and said, "For this, should he not be put to death? For he cursed Hashem's anointed!⁠"
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתֵיב אֲבִישַׁי בַּר צְרוּיָה וַאֲמַר הַחֲלַף דָא לָא יִתְקְטֵל שִׁמְעִי אֲרֵי לַט יַת מְשִׁיחָא דַיָי.
התחת זאת – אם בעבור ההכנעה הזאת שעשה שמעי תכפר לו, שלא ימות, והוא חטא חטא גדול שקלל את משיח י״י.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וזכר הכתוב שאבישי בן צרויה אמר לדוד התחת זאת לא יומת שמעי, ר״ל התחת ההכנעה והעבודה הקטנה הזאת שעשה שמעי תכפר לו בעד חטאתו החמור ולא יומת? אחרי שקלל משיח ה׳ והוא עון פלילי.
התחת – האם במקום.
קלל – מלשון קלות ובזיון.
התחת זאת – וכי בעבור הכנעה קטנה כזאת, לא יומת על אשר קלל משיח ה׳.
התחת זאת רצה לומר הגם שעל המרד תמחול בהכרח כי לכל העם בשגגה, ולא תענישהו, אבל תחת זאת שקלל הלא יומת שהוא חטא גדול פרטי שחטא הוא לבדו.
וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת – וכי בעבור הכנעה קטנה כזאת1 לֹא יוּמַת שִׁמְעִי על כִּי קִלֵּל – ביזה2 אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה וחטא חטאה גדולה?!⁠3 והגם שעל המרד תמחול בהכרח כי לכל העם בשגגה ולא תענישהו, אבל תחת זאת שקלל הלא יומת שהוא חטא גדול פרטי שחטא הוא לבדו4:
1. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. רד״ק, אברבנאל.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַה⁠־לִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּֽי⁠־תִֽהְיוּ⁠־לִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִי⁠־מֶ֥לֶךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And David said, "What have I to do with you, you sons of Zeruiah, that you should this day be adversaries to me? Shall any man be put to death this day in Israel? Do I not know that I am this day king over Israel?⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר דָוִד מַה לִי וּלְכוֹן בְּנֵי צְרוּיָה אֲרֵי תֶהֱווֹן לִי יוֹמָא דֵין לִסְטַן יוֹמָא דֵין יִתְקְטֵיל גַבְרָא בְּיִשְׂרָאֵל אֲרֵי הֲלָא יְדַעְנָא אֲרֵי יוֹמָא דֵין אֲנָא מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל.
היום יומת איש וגו׳ – ראה דוד ברוח הקדש אדם עומד ממנו ועתיד לעשות תשועה גדולה ונקרא איש יהודי, בזכותו ניצל אמר הקב״ה לדוד אתה הצלת את שמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שמך אני כותבו שנאמר איש יהודי, על זה נאמר זכר צדיק לברכה זה מרדכי ושם רשעים ירקב זה המן וחבריו.
היום יומת איש – בתמיה. כי היום אני מלך – עד עכשיו הייתי סבור: לא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום, והוא אמר לו: קלל את דוד (שמואל ב ט״ז:י׳), אבל עכשיו שהוא מתחרט, ידעתי כי מלך אני.
Should a man die today? This is a question. Because today I am [truly] king. Until now I thought A great man as this [Shimi] would not have shamed me unless God had decreed to end my kingdom, and He had told him, 'Curse Dovid.' But now that he regrets it I know that I am [truly] king.
מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן – שאם איני מקבל זה אין אחד מישראל משלים אתי עוד.
כי היום אני מלך על ישראל – פירוש: אם אשלם גמול רע לזה כל ישראל יפחדו לשוב אלי כי כולם מרדו בי, ואם אמחול לזה כולם ישובו אלי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ודוד השיבו מה לי ולכם בני צרויה? ואפשר לפרשו כמו שפירשתיו למעלה, יאמר בדברים הרעים שעבר שמעי מה ההיזק אשר נמשך מהם לי או לכם שבעבורו תהיו לי היום לשטן? כי אתם משטינים אותי לעשות מה שיזיקני בעבור מה שלא הזיקני, האם ראוי שהיום יומת איש בישראל? כי אם אמיתהו יחשבו שכן אעשה לכל אשר היו אחרי אבשלום ולא יבואו אלי, ואולי יעשו רעה, וזהו הלא ידעתי כי היום אני מלך, כאלו עתה היתה התחלת מלכותי, ואין ראוי אם כן שאסכן עצמי, כי אולי לזה לא ימליכוני עליהם.
מה לי ולכם בני צרויה – בוא״ו ועיין לעיל סימן ט״ז.
לשטן – למקטרג.
מה לי ולכם – רצה לומר: מה האיבה אשר בינינו, מה עשיתם לי, ומה עשיתי לכם, אשר תהיו לי היום לשטן ולמקטרג לאבד המלוכה על ידי זה, וכי מהראוי שהיום יומת איש בישראל, הלא מכיר אני בדבר, שהוא כאלו היום היתה התחלת מלכותי, ואם אנקום בו, הלא כולם יחשבו שאקח מהם נקם על אשר מרדו בי, ותהיה סיבה לשלא ימליכוני מעתה.
מה לי ולכם השיב שאין להמיתו משני פנים:
א. שבקל יצמח מזה נזק שכאשר יראו שנוקם במכעיסיו יאמרו שכן יטור חמה לאויביו ושיעניש כל הקושרים ולא ישובו אליו, וזה שכתוב כי תהיו לי היום לשטן
ב. שאחר שמחשיב היום ההוא כאילו מלך מחדש, כי היום קבלוהו עליהם, מנהג המלכים שביום מלכם יעשו חסד ויפטרו כל אסירי המלך ממות, ואף כי שאין לגזור מיתה באותו היום, וזה שכתוב היום יומת איש בישראל – ובאר הטעם לשני אלה,
הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל אין ראוי להמיתו משני הטעמים הנאמרים, אם מצד שהמלוכה רפויה עדיין בידי יהיה זה לשטן, ואם מצד הטעם השני.
וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה – מה האיבה אשר בינינו, מה עשיתם לי ומה עשיתי לכם1 כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן ולמקטרג לאבד המלוכה על ידי זה2, וכי מן הראוי כי הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל?!⁠3 כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי – מכיר אני בדבר4 כִּי כאילו5 הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ6 – היתה התחלת מלכותי7 עַל יִשְׂרָאֵל, ולא נהוג לגזור דין מוות ביום ההכתרה8, ועוד, אם אנקום בו הלא כולם יחשבו שאקח מהם נקם על אשר מרדו בי, ותהיה סיבה שלא ימליכוני מעתה9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד, מצודת ציון.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. עד עכשיו הייתי סבור, שלא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום והוא אמר לו קלל את דוד, אבל עכשיו שהוא מתחרט, ידעתי כי מלך אני, רש״י.
7. אברבנאל, מצודת דוד.
8. שהיה מנהג המלכים שביום מלכם יעשו חסד ויפטרו כל אסירי המלך ממות, מלבי״ם.
9. רי״ד, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל⁠־שִׁמְעִ֖י לֹ֣א תָמ֑וּת וַיִּשָּׁ֥בַֽע ל֖וֹ הַמֶּֽלֶךְ׃
And the king said to Shimei, "You shall not die.⁠" And the king swore to him.
תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מַלְכָּא לְשִׁמְעִי לָא תְמוּת וְקַיָם לֵיהּ מַלְכָּא.
לא תמות – אין הטעם לנצח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ולכן נשבע דוד לשמעי שלא ימות בזה העון:
לא תמות – בעבור העון הזה.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת בעבור העוון הזה1 וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ על כך2: ס
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כה) וּמְפִבֹ֙שֶׁת֙ בֶּן⁠־שָׁא֔וּל יָרַ֖ד לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וְלֹא⁠־עָשָׂ֨ה רַגְלָ֜יו וְלֹא⁠־עָשָׂ֣ה שְׂפָמ֗וֹ וְאֶת⁠־בְּגָדָיו֙ לֹ֣א כִבֵּ֔ס לְמִן⁠־הַיּוֹם֙ לֶ֣כֶת הַמֶּ֔לֶךְ עַד⁠־הַיּ֖וֹם אֲשֶׁר⁠־בָּ֥א בְשָׁלֽוֹם׃
And Mephibosheth the son of Saul came down to meet the king; and he had neither dressed his feet, nor trimmed his beard, nor washed his clothes from the day the king departed until the day he came home in peace.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְפִיבֹשֶׁת בַּר שָׁאוּל נְחַת לִקֳדָמוּת מַלְכָּא וְלָא שְׁטַף רַגְלוֹהִי וְלָא סַפֵּר סִפְמֵיהּ וְיַת לְבוּשׁוֹהִי לָא חַוַר לְמִן יוֹמָא דִי גְלָא מַלְכָּא עַד יוֹמָא דַאֲתָא בִשְׁלָם.
(כה-לא) ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך וגו׳ (שמואל ב ט׳:ד׳) – רב אמר קבל דוד לשון הרע דכתיב ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר וכתיב וישלח המלך דוד ויקחהו וגו׳ מלו דבר, מכדי חזייה דשקרא הוה כי הדר אלשין עילויה מ״ט קבל מניה. ומנא לן דקביל מניה דכתיב ויאמר המלך אל ציבא הנה לך כל אשר (לאדוניך) למפיבושת. ושמואל אמר לא קבל דוד לשון הרע דברים נכרים חזא ביה דכתיב ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך וגו׳ וכתיב ויאמר אדוני המלך עבדי רמני וגו׳ וירגל בעבדך וגו׳ ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך וגו׳ ויאמר מפיבושת את המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו. א״ל אני אמרתי מתי תבוא בשלום ואתה עושה בי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום, והיינו דכתיב ובני יהונתן מריבעל וכי מריבעל שמו והלא מפיבושת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצאת בת קול ואמרה לו נצא בר נצא, נצא הא דאמרן, בר נצא דכתיב ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל על עסקי נחל, אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. ואמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו.
אלא עשה רגליו – אמר ר׳ יהודה: לא הסיר את שער הערווה [...] ולא עשה את שפמו: ולא קיצץ את שפמו, ואמר ר׳ יהודה: ומלשון זה נאמר ׳ועשתה את צפורניה׳ (דברים כא, יב) לפי דעת ר׳ אליעזר שאמר ׳תקוץ׳ (בבלי, יבמות מח ע״א), אף שאין נוהגים כמותו.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
ולא עשה רגליו – לשון תקון הוא, העברת שער שבין הרגלים.
שפמו – גרנון בלעז.
He had not tended to the hair [between] his legs. Denoting fixing up, the removing of the hair between his legs.
His moustache. Grenon in Old French.
ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו – תירגם יונתן ולא שטף רגלוהי ולא ספר שיפמיה.
ולא עשה רגליו – לא רחץ גופו ובשרו, וכן בשתים יכסה רגליוא (ישעיהו ו׳:ב׳) פתרונו בשתים יכסה גופו.
ולא עשה שפמו – לא תיקן שפמו שלא גילחו.
א. כן בכ״י פריס 163, ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״פניו״.
ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו – כתרגומו: ולא שטף רגלוהי ולא ספר ספמיה, כלומר לא רחץ אפילו רגליו, ואין צריך לומר כל גופו, ולא גלח אפילו שפמו, והוא השיער שעל השפה.
לא עשה רגליו – פירוש: לא תקן רגליו, שלא רחצם, ותרג׳ לא שטף רגלוהי ולא ספר סיפמיה, שהיה נוהג כדרכי האבלים.
עשה רגליו וכן עשה שפמו – כמשמעו, וכן היה נכון אם אמר ואת בגדיו לא עשה בעבור המנע הכבוס. ובכלל כל זה השרש מונח על כל מציאות עצם או מקרה בעצם, וכבר הארכתי ע״ז במקום אחר.
ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו – רוצה לומר: שלא הסיר צפרני רגליו ולא גלח השער אשר בזקנו בשפמו.
ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך. ספר הכתוב שמפיבושת (וכנהו בן שאול כי הוא היה גדול היחס להיותו מלך, או יחסו הכתוב עליו לרמוז שדוד לא התנהג עמו בזה כבן יהונתן, אשר אהבת נפשו אהבו, כי אם כבן שאול) ירד לקראת דוד בבואו לירושלם ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו, רוצה לומר שלא גלח שער זקנו ואת בגדיו לא כבס מן היום שיצא דוד מירושלם עד שובו, כי נתעצב עליו באמת ובתמים:
בן שאול – אף בן הבן יקרא בן.
עשה – תקן, וכן: וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳).
שפמו – שער שעל השפה, וכן: ועל שפם יעטה (ויקרא י״ג:מ״ה).
ולא עשה רגליו – לא רחץ רגליו ולא תקן שער שעל השפה וגו׳, כי נתעצב בצרת דוד.
השאלות:
למה הודיע שלא עשה רגליו וכו׳, ומה שאמר כי בא ירושלים לא יצדק כי בירושלים ישב עד עתה, ועתה יצא מירושלים לקראת המלך, ומז״ש ועשה הטוב בעניך וכו׳, שסוף דבריו כולם דברי מותר.
ומפיבושת – כבר בארתי (למעלה טז יג) שמה שקבל דוד דברי ציבא היה מצד שני ענינים,
א. שהיה נראה כדבריו ממה שלא הלך מפיבושת עם המלך להצטער בצרתו,
ב. ממה שלא התירא לשבת בירושלים והוא מאוהבי דוד, וספר פה כי בבואו לפני דוד, ניכר היטב כי עבדו דבר עליו לשון שקר, כי הראיה ממה שלא הצטער בצרתו, נראה שקרותה ממה שלא עשה שער רגליו ושפמו ולא כבס בגדיו מיום לכת המלך עד שובו, כי התאבל ונצטער על צרת אדוניו, וכן הראיה השנית ממה שישב בירושלים בלא פחד גם כן שקר כי.
שפמו – שער שעל השפה.
וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן בנו של1 שָׁאוּל, יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דוד, וְלֹא עָשָׂה – שטף2 אפילו את3 רַגְלָיו, וְלֹא עָשָׂה – גילח4 אפילו את5 שְׂפָמוֹ, וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס, שהיה נוהג כדרכי האבלים6 לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת – שהלך דוד הַמֶּלֶךְ מביתו שבירושלים עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא דוד המלך בְשָׁלוֹם, כי נתעצב מפיבושת על דוד באמת ובתמים7:
1. שאף בן הבן נקרא בן, מצודת ציון.
2. תרגום יונתן, רד״ק, ר״י קרא, מצודת דוד.
3. רד״ק. ורלב״ג ביאר לא הסיר את ציפורני רגליו.
4. תרגום יונתן, רד״ק, ר״י קרא, מצודת דוד.
5. רד״ק.
6. רי״ד.
7. אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיְהִ֛י כִּי⁠־בָ֥א יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֛מָּה לֹא⁠־הָלַ֥כְתָּ עִמִּ֖י מְפִיבֹֽשֶׁת׃
And it came to pass, when he had come to Jerusalem to meet the king, that the king said to him, "Why did you not go with me, Mephibosheth?⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד אָתָא לִירוּשְׁלֵם לָקֳדָמוּת מַלְכָּא וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא לְמָא לָא אָזַלְתָּא עִמִי מְפִיבֹשֶׁת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

למה לא הלכת עמי – לצאת מירושלים כשיצאתי.
Why did you not you go with me? To leave Yerusholoyim when I left.
כי בא ירושלם לקראת המלך – פירוש כאשר בא דוד ירושלם, בא מפיבושת לקראתו, ובא שזכר עומד במקום שנים.
ויהי כבוא דוד ירושלם יצא לקראת המלך, והמלך שאלו למה לא הלכת עמי מפיבושת? ר״ל כאשר הלכו שאר אוהבי.
כי בא ירושלים – רוצה לומר: כאשר בא דוד לירושלים, יצא מפיבושת לקראת המלך.
למה לא הלכת עמי – כאשר הלכו שאר אוהבי.
ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך רצה לומר שבאמת ישב מפיבושת עד עתה חוץ לעיר נחבא ונסתר, וכי בא עתה ירושלים בעת שבא דוד ושם קבל פניו, וכאשר כבר נראה צדקתו ושאל לו המלך למה לא הלך עמו, השיב.
וַיְהִי כִּי – כאשר בָא דוד1 אל יְרוּשָׁלִַם, יצא מפיבושת2 לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ – יצאת מירושלים3 עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת כפי שעשו שאר אוהבי4 כאשר יצאתי משם?⁠5:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רש״י.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
5. רש״י.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ עַבְדִּ֣י רִמָּ֑נִי כִּי⁠־אָמַ֨ר עַבְדְּךָ֜ אֶחְבְּשָׁה⁠־לִּי֩ הַחֲמ֨וֹר וְאֶרְכַּ֤ב עָלֶ֙יהָ֙ וְאֵלֵ֣ךְ אֶת⁠־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י פִסֵּ֖חַ עַבְדֶּֽךָ׃
And he answered, "My lord, O king, my servant deceived me; for your servant said, 'I will saddle myself a donkey, that I may ride on it and go with the king', because your servant is lame.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר רִבּוֹנִי מַלְכָּא עַבְדִי שְׁקַר כִּי אֲרֵי אֲמַר עַבְדָךְ אֶחֱשׁוֹק לִי חֲמָרָא וְאֶרְכּוּב עֲלָהּ וְאֵיהַךְ עִם מַלְכָּא אֲרֵי חַגִיר עַבְדָךְ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

כי פסח עבדך – ואיני יכול לילך ברגלי.
Because your servant is lame. And I cannot walk on foot.
עבדי רמני – שהלך בלא ידיעתי, ואני אמרתי: אחבשה לי את החמור, ובתוך כך הלך הוא.
וארכב עליה – אתון היתה, וחמור כולל זכר ונקבה.
והוא השיב עבדי רמני, כי אמרתי לו שיחבוש לי החמור לרכוב עליה, כי להיותי פסח לא אוכל ללכת ברגלי, והעבד לא די שלא עשה מצותי.
רמני – מלשון רמאות.
אחבשה – ענין תקון האוכף.
לי – לצרכי.
פסח – חגר.
רמני – רימה אותי, כי אמרתי אחבשה החמור לרכוב בה, כי פסח אני ולא אוכל ללכת ברגלי, ובתוך כך, הלך הוא לבדו, ולא יכולתי ללכת יחידי.
(כז-כח) עבדי רמני שלא די שלא חבש לי החמור עוד רגל בעבדך – ואין אני צריך להתנצל על שקריו כי אדוני המלך כמלאך האלהים שידע הכל מעצמו בחכמתו, ועוד שההתנצלות תהיה כדי להשיב לי השדה ושיחזור המלך מדברו, ואיני רוצה בזה רק ועשה הטוב בעיניך.
עליה – חמור בלשון הקודש הוא זכר ונקבה, ובל׳ משנה הוא תמיד לשון נקבה (השוכר את החמור והבריקה, ב״מ פ״ו מש׳ ג׳) ואתון הוא מין אחר, ולפי דברי שד״ל הוא חמור הבר.
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי ציבא רִמָּנִי – רימה אותי1 בכך שהלך אליך בלא ידיעתי2, כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר באוכף3, וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת – אל הַמֶּלֶךְ, וביקשתי ממנו לחבוש לי את החמור, ולא רק שלא עשה זאת4 אלא הלך הוא אליך לבדו5, ולא יכולתי לבוא אליך יחידי6 כִּי פִסֵּחַ – חיגר7 עַבְדֶּךָ ואינני יכול ללכת ברגלי8:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק.
3. מצודת ציון.
4. אברבנאל.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. רש״י.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיְרַגֵּ֣ל בְּעַבְדְּךָ֔ אֶל⁠־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ וַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כְּמַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֔ים וַעֲשֵׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃
And he has slandered your servant to my lord the king. But my lord the king is as an angel of God; do what is good in your eyes.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר עַל עַבְדָךְ מִילִין דְלָא כַשְׁרָן קֳדָם רִבּוֹנִי מַלְכָּא וְרִבּוֹנִי מַלְכָּא חַכִּים כְּמַלְאָכָא דַייָ וַעֲבֵיד דְתַקֵין בְּעֵינָךְ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

וירגל בעבדך – לשון רכילות, ויונתן תירגם ואמר על עבדך מילין דלא כשרן, זהו ציבא נערו שאמר לדוד הנה הוא יושב בירושלים כי אמר היום ישיבו לי את ממלכות אבי (שמואל ב ט״ז:ג׳).
ואדוני המלך כמלאך האלהים – להבין אם כחש על עבדך שאף על פי שאתה מבין שכיחש לך אם בלבך להרע לי עשה הטוב בעיניך – שאם תעשה עמי רעה בדין אתה עושה אותה כי לא היה כל בית אבי אלא אנשי מות לאדוני המלך (שמואל ב י״ט:כ״ט).
וירגל בעבדך – ענין רכילות, וכן מן הקל: לא רגל על לשונו (תהלים ט״ו:ג׳).
וירגל בעבדך – כמו לא רגל על לשונו שהוא לשון רכילות שנודע לו שדיבר עליו דברי רכילותא למלך.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בכ״י לייפציג 41: ״רגילות״.
אבל גם רגל באדוני המלך, ר״ל לספר לו דברים שלא עלו על לבי. ואמרו ואדני המלך כמלאך האלהים וגו׳, הוא לומר אינני אומר זה בעבור הנחלה כי אינני חושש אותה למאומה אחרי שבא אדני המלך לשלום, ולכן עשה הטוב בעיניך.
וירגל – ענין רכילות ולשון הרע, כמו: לא רגל על לשונו (תהלים ט״ו:ג׳).
וירגל – והן ידעתי שאמר עלי דברי רכיל.
כמלאך אלהים – לדעת האמת והשקר, ולזה עשה כאשר טוב בעיניך, כי ודאי לא תטה מן האמת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

וירגל – עשה כמשפט המרגלים שרגליהם לרע ירוצו לגלות רעת הארץ וערותה, ומשרש רגל נהיה ג״כ תאר רכיל בחילוף אותיות גיכ״ק.
כמלאך האלהים – להבחין בין שקר לאמת.
וידעתי1 וַיְרַגֵּל – שדברי רכילות2 ולשון הרע3 דיבר ציבא בְּעַבְדְּךָ, שאמר עלי אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ4 ״הנה הוא יושב בירושלים כי אמר היום ישיבו לי את ממלכות אבי״5, ואין אני צריך להתנצל על השקרים שלו,⁠6 וַאדֹנִי – כיון שאדוני הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לדעת האמת והשקר7, ואינני אומר דברים אלו בעבור הנחלה, כי איננה חשובה בעיני למאומה אחרי שבא אדני המלך לשלום8, וַאשר על כן עֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, כי ודאי לא תטה מן האמת9:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, ר״י קרא, רי״ד, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. כפי שמובא בפרק טז פס׳ ג לעיל.
5. ר״י קרא.
6. מלבי״ם פס׳ כז.
7. מצודת דוד.
8. אברבנאל, מלבי״ם פס׳ כז.
9. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כט) כִּי֩ לֹ֨א הָיָ֜ה כׇּל⁠־בֵּ֣ית אָבִ֗י כִּ֤י אִם⁠־אַנְשֵֽׁי⁠־מָ֙וֶת֙ לַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתָּ֙שֶׁת֙ אֶֽת⁠־עַבְדְּךָ֔ בְּאֹכְלֵ֖י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ וּמַה⁠־יֶּשׁ⁠־לִ֥י עוֹד֙ צְדָקָ֔ה וְלִזְעֹ֥ק ע֖וֹד אֶל⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃
For all my father's household were deserving of death at the hand of my lord the king; yet you set your servant among those that eat at your own table. What right do I have yet to cry any more to the king?⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי לָא הֲוָה כָּל בֵּית אַבָּא אֱלָהֵין גַבְרֵי חַיָבֵי קְטוֹל לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא וְשַׁוֵיתָא יַת עַבְדָךְ בְּאָכְלֵי פְתוֹרָךְ וּמָה אִית לִי עוֹד זְכוּ וּלְמִקְבַּל עוֹד קֳדָם מַלְכָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

ומה יש לי עוד צדקה ולזעוק עוד אל המלך – מאחר שכל בית אבי אנשי מות לאדוני המלך.
ומה יש לי עוד צדקה – מה לבקש עוד ממך צדקה שתעשה עמי ולזעק אליך שתעזרני, כי די לך ששמת אותי באוכלי שולחנך.
כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדוני המלך – הנה אמר זה על רוב הרדיפות שרדף שאול את דוד.
כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות, ואמר זה על מה שרדף שאול אחרי דוד, ולא די שלא הרגת אותי אבל גם נתת עבדך באוכלי שלחניך, ומה לי עוד צדקה, ר״ל לשאול בענין הנחלה ולזעוק למלך עליה?
אנשי מות – רצה לומר חייבי מיתה.
ותשת – ותשם.
אנשי מות – על ששאול בקש נפשך, ועם כל זאת עשית עמי צדקה להיות מאוכלי שלחנך, בעבור צדקת אבי יהונתן.
ומה יש לי – זולת זה מה יש לי עוד צדקה ולזעוק עוד בעבורה, להטיב עמי בדבר הנחלה.
כי רצה לומר אחר שהשדה שנתת לי הוא צדקה, וכן הוספת צדקה וחסד אחר מה ששמתני מאוכלי שולחנך (תחת שכל אנשי שאול היו ראוים למות) איך אבקש צדקה אחרת שהיא השדה, וכ״ש איך אזעוק כאילו לקחת ממני את שלי.
ומה יש לי עוד צדקה – מה זכות יש לי עוד אחר כל טובתך, ולמה אתפאר שנתאבלתי עליך, ולמה אזעק על חמס עבדי, אחר שבית אבי חטאו כ״כ נגדך.
כִּי מאחר שֶׁלֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת – חייבי מיתה1 לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ על ששאול ביקש נפשך2, ועם כל זאת עשית עמי צדקה3 שנתת לי את השדה, והוספת עִמִּי צדקה וחסד כאשר4 וַתָּשֶׁת – שַׂמְתָּ5 אֶת עַבְדְּךָ להיות6 בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ בעבור צדקת אבי יהונתן7, וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה לבקש ממך שתעשה עימי8 בעניין הנחלה?⁠9 וְכל שכן איך אוכל10 לִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כאילו לקחת ממני את שלי?⁠11: פ
1. מצודת ציון.
2. רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק.
9. אברבנאל, מלבי״ם.
10. מלבי״ם.
11. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֛מָּה תְּדַבֵּ֥ר ע֖וֹד דְּבָרֶ֑יךָ אָמַ֕רְתִּי אַתָּ֣ה וְצִיבָ֔א תַּחְלְק֖וּ אֶת⁠־הַשָּׂדֶֽה׃
And the king said to him, "Why speak any more of your matters? I say, 'You and Ziba will divide the land.'"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא לְמָא תְמַלֵיל עוֹד פִּתְגָמָךְ אֲמָרִית אַתְּ וְצִיבָא תִּפְלְגוּן יַת אַחְסַנְתָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

אאמר ר׳ יהודה לגבי דברי דויד ׳אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה׳ – אם יבוא אדם ויטען: כיצד התיר דויד לעצמו לקחת את אדמות מפיבושת ולתת חצי מהן לציבא משרתו? אנו נשיב: ייתכן שהיו אלה אדמות שהוא ירש משאול או מיהונתן בתוקף היותו מלך, והן היו אדמות הקדש או אדמות מוחרמות או משהו מעין זה, ואדמות כאלה הן ברשותו של המלך, יהיה מי שיהיה, ואין כל עוול בכך שדויד ייתן את מה שהוא קיבל בתוקף היותו מנהיג ויעביר זאת למי שירצה, או ייקח את האדמות האלה ממי שירצה.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
תחלקו את השדה – השדה כולל לכל הנחלה.
ובדברי רבותינו ז״ל כשאמר דוד: אתה וציבא תחלקו השדה יצאת בת קול ואמרה: ירבעם ורחבעם יחלקו את המלכות, כי קבל לשון הרע מפי צובא ולא קבל הצטדקות מפיבושת לפניו, ואמר לו: למה תדבר עוד דבריך, והכתוב מעיד עליו: ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס (שמואל ב י״ט:כ״ה).
אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה – פירוש: אמרתי כבר ויצא מפי הנה לך כל אשר למפיבשת, ואיני יכול לחזור אחריי מכל וכל, תחלקו את השדה בין שניכם.
ויאמר לו המלך – מאד הפליגו ע״ז רז״ל.
ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך – לפי שקבל דוד זה הלשון הרע מציבא לא יכול לצאת מהאמנתו לגמרי בדברי מפיבשת ולזה שם הענין ממוצע בין האמנה ובין בלתי האמנה ואמר שהוא וציבא יחלקו את השדה.
הס״ג הוא במדות והוא להודיע שראוי להתרחק מלקבל לשון הרע הלא תראה כי על לשון הרע שספר ציבא על מפיבשת ענש דוד מפיבשת ונתן לעבדו את השדה אשר היה לשאול וכאשר נתבאר שקרות הדברים ההם הוכרח להשאיר מהעונש ההוא קצתם משני ההטבות שהיטיב לו ציבא בעת היותו נרדף והנה הסכימו ז״ל שכל מה שאמר דוד למפיבשת אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה נענש דוד כשנחלק המלכות קצתו לרחבעם וקצתו לירבעם והיה זה כן לפי שעון קבול לשון הרע קשה מאד הלא תראה מפני מה שקבלו ישראל לשון הרע מאבשלום כנגד דוד מתו כמה נפשות מישראל.
ודוד השיבו למה תדבר עוד דבריך? ר״ל דברים רבים, אמרתי וגזרתי שאתה וציבא שניכם תחלקו את השדה מחצה במחצה:
השדה – הוא כולל כל הנחלה.
למה תדבר וגו׳ – למה תרבה דברים, הן אמרתי וגזרתי, שיחולק בין שניכם.
אמרתי דוד הכיר כי הלשין עליו רק שדבר המלך אין להשיב, רק פירש דבריו שהיתה כונתו שיחלקו שניהם בשדה, וזה שכתוב אמרתי רצה לומר כן היה דעתי ובזה לא חזר מדבריו, וגם לא היה בזה עול נגד מפיבושת אחר שציבא ובניו עובדים את השדה מגיע להם החצי כאריס היורד למחצה.
אמרתי – בטעם מפסיק, אמרתי באופן אחר שיהיה הכל לציבא, עתה חזרתי בי ותחלקו ביניכם, רק נ״ל שאין זה פשט הכתוב, ודוד הבין שרע עשה בקבלו לשון הרע על מפיבשת ולא רצה להודות על הדבר ועשה עצמו כאלו מתחלה גזר שיחלוקו, ויש ללמד עליו זכות אם בתחלה האמין, רק עתה היה לו לחקור על הדבר טרם יגזור, וידוע מאמרם ז״ל בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה ירבעם ורחבעם יחלקו את הממלכה (יומא כ״ב:), שמיד נענש ע״י מחלוקת שבט יהודה עם שאר השבטים ובמרידת שבע בן בכרי, ונשארה הדעה תוך בני ישראל שנכון להחצות לשתי ממלכות, עד שבימי רחבעם יצאה מן הכח אל הפעל.
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ – ותרבה בהם1? הרי אָמַרְתִּי2 – גזרתי3 ואמרתי לציבא ״הנה לך כל אשר למפיבשת״, ואינני יכול לחזור בי מכל וכל4, לכן אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ – בינכם5 אֶת הַשָּׂדֶה והנחלה6:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם מבאר מהמילה ״אמרתי״ כי דוד הסביר למפיבושת כי כבר אמר בעבר לחלוק את השדה בין שניהם, (כך משמע גם מאברבנאל וממצודת דוד), ומבאר כי למעשה דוד הכיר כעת שהלשין עליו ציבא דברי שקר, רק שדבר המלך אין להשיב, ולכן פירש את דבריו שהיתה כוונתו מלכתחילה שיחלקו שניהם בשדה, וזה שכתוב ״אמרתי״ דהיינו, כך היה דעתי מלכתחילה, ובזה לא חזר מדבריו, וגם לא היה בזה עוול נגד מפיבושת מאחר שציבא ובניו היו עובדים את השדה והגיע להם המחצית כדין אריס היורד למחצה.
3. מצודת דוד.
4. רי״ד.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק, מצודת ציון. ובדברי רבותינו ז״ל (שבת נו:) כשאמר דוד אתה וציבא תחלקו השדה, יצאה בת קול ואמרה, ירבעם ורחבעם יחלקו את המלכות, כי קיבל לשון הרע מפי ציבא ולא קיבל הצטדקות מפיבושת לפניו, והכתוב מעיד עליו ״ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס״, רד״ק. ולכן נסמך ענין מפיבושת לעניין שמעי, כי שם נשא פשע המורד ומקלל מלכו, ופה האשים לאיש שלומו ובריתו שלא כמשפט, מלבי״ם פס׳ ל״א.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לא) וַיֹּ֤אמֶר מְפִיבֹ֙שֶׁת֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ גַּ֥ם אֶת⁠־הַכֹּ֖ל יִקָּ֑ח אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר⁠־בָּ֞א אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶךְ בְּשָׁל֖וֹם אֶל⁠־בֵּיתֽוֹ׃
And Mephibosheth said to the king, "Let him even take all since my lord the king has come in peace to his own house.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מְפִיבֹשֶׁת לְמַלְכָּא אַף יַת כּוּלָא יִסַב בָּתַר דְאָתָא רִבּוֹנִי מַלְכָּא בִּשְׁלָמָא לְבֵיתֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו – כלומר דיי לי ביאתך לשלום, לא אחסר דבר, איני חושש מן השדה.
ומפיבושת השיב גם את הכל יקח אחרי אשר בא וגומר, כיון שבא אדוני המלך אני כל כך שמח ונעלז שלא אחוש לנחלה ויקח הכל ציבא. ואמנם למה עשה זה דוד, הוא לפי שמצד אחד נראה לו הענין כדברי ציבא אחרי שלא הלך מפיבושת אליו, כי עם היות שרמהו עבדו בדבר האתון היה לו לבקש אתון אחר וללכת אחרי דוד, וכיון שלא יצא מירושלם כי אם בבוא דוד יורה שנטר לו איבה, ומצד אחר נכרים דברי מפיבושת, אחרי שלא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס, ומפני זה לקח דוד מיצוע בדבר שיחלקו שניהם מפיבשת וציבא את השדה, כ״ש שציבא ובניו היו עובדים את השדה כלו, ולכן לא היה בלתי ראוי שתהיה חציה שלו שכר עבודתו, ועם זה הותרה השאלה השנית. אמנם חז״ל במסכת שבת פרק במה בהמה יוצאת (דף נ״ו ע״ב) אמרו אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאת בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. ואמר רב יהודה אמר רב אלמלא לא קבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע״ז ולא גלינו מארצנו, והוא באמת מאמר אמתי:
אחרי – הוא כענין הואיל, כמו: ואחר אם אינכם שומעים (יחזקאל כ׳:ל״ט).
גם את הכל יקח – אף אם ציבא יקח הכל אינני חושש, אחרי שבא אדוני בשלום, כי בזה אני שמח יותר מבנחלה.
ומפיבשת השיב שכל כך ישמח לבו על ביאת מלכו עד שלא ירע בעיניו גם אם יקח את הכל, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנענש דוד על זה שקבל לשון הרע, ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד, ולכן נסמך ענין מפיבושת לענין שמעי, כי שם נשא פשע המורד ומקלל מלכו, ופה האשים לאיש שלומו ובריתו שלא כמשפט.
וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ דוד, גַּם אם אֶת הַכֹּל יִקָּח ציבא, אַחֲרֵי – הואיל1 אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶך בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ די לי בזה ולא אחוש לנחלה2, כי בזה אני שמח יותר מאשר אשמח בנחלה3: ס
1. מצודת ציון.
2. רי״ד, אברבנאל.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לב) וּבַרְזִלַּי֙ הַגִּלְעָדִ֔י יָרַ֖ד מֵרֹֽגְלִ֑ים וַיַּעֲבֹ֤ר אֶת⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיַּרְדֵּ֔ן לְשַׁלְּח֖וֹ אֶת⁠־[הַיַּרְדֵּֽן] (בירדן
And Barzillai the Gileadite came down from Rogelim; and he crossed over the Jordan with the king, to escort him on the way over the Jordan.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּבַרְזִלֵי גִלְעֲדָאָה נְחַת מֵרוֹגְלִים וַעֲבַר יַת מַלְכָּא יַת יַרְדְנָא לְאַלְוָיוּתֵיהּ יַת יַרְדְנָא.
וברזילי הגלעדי ירד מרוגלים וגו׳ – אמר ר׳ יודן חמשה פעמים כתיב ברזילי וברזילי כנגד חמשה ספרי תורה. ללמדך שכל מי שהוא נזקק לצדיק בשעת פרנסתו מעלין עליו כאלו קיים חמשה ספרי תורה. אמר ר׳ אליעזר כמה דיואית משתפכות כמה קולמסין משתברין כדי לכתוב בני חת בני חת עשרה פעמים. ללמדך שכל מי שהוא מסדר מקחו של צדיק מעלין עליו כאלו קיים עשרת הדברות.
לשלחו – ללותו.
Accompanying him. To accompany him.
לשלחו את הירדן – ללוות אותו וכן תרגומו לאלוויותיה.
לשלחו את בירדן – כתרגומו: לאלויותיה ית ירדנא. וכתיב: בירדן, וקרי: הירדן, ושניהם קרובים.
(לב-לט) הס״ד הוא במדות והוא להודיע שראוי למקבל הטובה שישלם גמול למטיב על הטבתו ולזה ספר שכבר נתעצם דוד עם ברזלי להביאו אתו לירושלם להשיב לו גמול על מה שהטיב לו, וכאשר לא נתרצה בזה ברזליא העביר אותו כמהם להיטיב לו כאשר שאל ברזלי.
א. ״להביאו אתו... ברזלי״ הושמט ע״י הדומות בכ״י לוצקי 884 ובדפוסים, והושלם מכ״י וטיקן 12.
וברזלי הגלעדי וגו׳. ספר הכתוב שברזלי הגלעדי ירד מעירו ללוות את המלך עד הירדן ולהפטר ממנו.
בירדן – הירדן קרי.
את המלך – עם המלך.
לשלחו – ענין לויה.
לשלחו – ללותו את הירדן.
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים עירו1, וַיַּעֲבֹר אֶת – עם2 הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ – ללוותו3 אֶת הַיַּרְדֵּן (בירדן כתיב):
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. רש״י, רד״ק, ר״י קרא, מצודת דוד, מצודת ציון.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לג) וּבַרְזִלַּי֙ זָקֵ֣ן מְאֹ֔ד בֶּן⁠־שְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה וְהֽוּא⁠־כִלְכַּ֤ל אֶת⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּשִׁיבָת֣וֹ בְמַחֲנַ֔יִם כִּי⁠־אִ֛ישׁ גָּד֥וֹל ה֖וּא מְאֹֽד׃
Now Barzillai was a very old man, eighty years old; and he had provided the king with sustenance while he lay at Mahanaim, for he was a very great man.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבַרְזִלַי סִיב לַחֲדָא בַּר תַּמְנָן שְׁנִין וְהוּא סוֹבַר יַת מַלְכָּא בְּמִיתְבֵיהּ בְמַחֲנַיִם אֲרֵי גְבַר רַב הוּא לַחֲדָא.
כי איש גדול הוא – בעושר.
Because he was a very great man. In terms of wealth.
בשיבתו במחנים – כמו: בישיבתו במחנים, וחסר פ״א הפועל מן השם כמו שחסר מן המקור בשבתו.
בשיבתו במחנים – אינו מן ישב אלא מן שב, שאילו היה מישב היה לו לומר בישיבתו במחנים.
בשיבתו במחנים – רוצה לומר: בישיבתו במחנים או ירצה בזה שהוא כלכל אותו בשובו במחנים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

והוא היה זקן מאד בן שמונים שנה וכלכל המלך בביתו בהיותו במחנים.
כלכל – ענין ספוק המזון, כמו: וכלכלתי אותך (בראשית מ״ה:י״א).
בשיבתו – בעת אשר ישב במחנים.
איש גדול – בעושר רב.
וברזלי רצה לומר שנהג עמו כבוד מג׳ טעמים,
א. מצד זקנותו
ב. והוא כלכל וכו׳ להשיב טובה,
ג. כי איש גדול הוא.
וּבַרְזִלַּי הגלעדי היה זָקֵן מְאֹד1, בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה היה, וְהוּא למרות גילו המופלג2 כִלְכַּל במזון3 אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ – בעת שישב4 בְמַחֲנַיִם, כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד בעושר5:
1. ורז״ל אמרו (שבת קנב.) שברזילי היה שטוף בזימה ולכן קפצה עליו זקנה, אברבנאל פס׳ ל״ה.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל⁠־בַּרְזִלָּ֑י אַתָּה֙ עֲבֹ֣ר אִתִּ֔י וְכִלְכַּלְתִּ֥י אֹתְךָ֛ עִמָּדִ֖י בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
And the king said to Barzillai, "Come over with me, and I will sustain you with me in Jerusalem.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מַלְכָּא לְבַרְזִלַי אַתְּ עֲבַר עִמִי וַאֲסוֹבַר יָתָךְ עִמִי בִּירוּשְׁלֵם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

והמלך רצה לגמלו טוב ואמר שיעבור עמו אל ירושלם ויכלכלהו שם, ולא אמר זה עליו בפרט כי אם שילך הוא וכל ביתו שמה ויתן לו מדי שנה בשנה די כלכלתו, והוא השיבו שאין ראוי להניעו ממקומו לשתי סבות:
אתה עבור אתי א״ל שני דברים,
א. שאחר שהמנהג שבענין כזה יעבור איש היותר גדול בעם את המלך לכבודו, אם כן אתה עבור אתי כי אין גדול ממך,
ב. וכלכלתי אותך והגם שאין אתה צריך לזה, יהיה זה:
א. עמדי שתהיה מאוכלי שולחני לכבוד,
ב. בירושלים בעיר המלוכה ולא תשב בעיר קטנה ברוגלים.
והמלך דוד רצה לגמלו טוב1, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד אֶל בַּרְזִלָּי, אַתָּה שאין מכובד ממך2 וכל ביתך3 עֲבֹר אִתִּי, וְלמרות שאינך צריך לזאת4 כִלְכַּלְתִּי – אֲכַלְכֵּל אֹתְךָ ותהיה עִמָּדִי מאוכלי שולחני לכבוד5 בִּירוּשָׁלִָם עיר המלוכה, ולא ברוגלים שהיא עיר קטנה6:
1. אברבנאל.
2. כך משמע ממלבי״ם.
3. אברבנאל.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לה) וַיֹּ֥אמֶר בַּרְזִלַּ֖י אֶל⁠־הַמֶּ֑לֶךְ כַּמָּ֗ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י כִּי⁠־אֶעֱלֶ֥ה אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
And Barzillai said to the king, "How many are the days of the years of my life, that I should go up with the king to Jerusalem?
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר בַּרְזִלַי לְמַלְכָּא כַּמָה יוֹמֵי שְׁנֵי חַיַי אָרֵי אָסַק עִם מַלְכָּא לִירוּשְׁלֵם.
כמה ימי שני חיי – אשר יש לי לחיות.
כי אעלה וגו׳ – הלא מעט הם, ומה הנייה יש לי בכלכולך.
How many more years of life [do I have]. That I have to live.
That I should go up. There are only a few left, [therefore] what pleasure will I have from your providing for me.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

(לה-לו) האחת זקנתו שכבר אין כח בו לעמוד בהיכל המלך, וזה כי אם יחפוץ בו המלך, יהיה אם לקבל ממנו עצה או לעשות עמו חסד ואמת ולכלכלו ולענגו על שלחנו, ואם היה בוחר בו לקבל עצתו הנה הוא פעל בטל, כי לזקנתו לא ידע בין טוב לרע ולא יבדיל ביניהם, ולא יהיה אם כן בפיו טוב טעם ודעת, ואם יבחר בו לעשות עמו חסד ולענגו שם על שלחנו, הנה הוא ג״כ פעל בטל לזקנתו, וזהו אם יטעם עבדך וגו׳, הנה אם כן תכליתו לא היתה תועלת לא לדוד ולא לברזילי. ורז״ל אמרו (שבת דף קנ״ב ע״א) שברזילי היה שטוף בזמה ולכן קפצה בו זקנה: והטענה השנית שבעמל הדרך ימות מהרה לזקנתו קודם בואו לירושלם.
כמה – מהו המספר.
כמה ימי שני חיי – אשר יש לי לחיות עוד, וכי רבים המה לשאעלה עם המלך להתענג בהם.
ויאמר ברזלי – השיב,
א. אם היה לכתי לצורך ותועלת הלא לא ימשך תועלת זה זמן רב כי כמה ימי שני חיי – ואין ראוי הטורח הזה בעבורו כי אעלה את המלך ירושלים.
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ, כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי אשר נותרו לי לחיות עוד, וכי רבים המה1 כִּי אֶעֱלֶה אֶת – עם2 הַמֶּלֶךְ אל יְרוּשָׁלִָם להתענג בהם?!⁠3 אין ראוי הטורח הזה בשביל המלך4:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לו) בֶּן⁠־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָה֩ אָנֹכִ֨י הַיּ֜וֹם הַאֵדַ֣ע׀ בֵּֽין⁠־ט֣וֹב לְרָ֗ע אִם⁠־יִטְעַ֤ם עַבְדְּךָ֙ אֶת⁠־אֲשֶׁ֤ר אֹכַל֙ וְאֶת⁠־אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁתֶּ֔ה אִם⁠־אֶשְׁמַ֣ע ע֔וֹד בְּק֖וֹל שָׁרִ֣ים וְשָׁר֑וֹת וְלָ֩מָּה֩ יִֽהְיֶ֨ה עַבְדְּךָ֥ עוֹד֙ לְמַשָּׂ֔א אֶל⁠־אֲדֹנִ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃
I am this day eighty years old. Can I discern between good and bad? Can your servant taste what I eat or what I drink? Can I hear anymore the voice of singing men and singing women? Why then should your servant be yet a burden to my lord the king?
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בַּר תַּמְנָן שְׁנִין אֲנָא יוֹמָא דֵין הַאִידַע בֵּין טַב לְבִישׁ אִם יִטְעַם עַבְדָךְ יַת מָה דְאֵיכוּל וְיַת מָה דְאֶשְׁתֵּי אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקַל כִּנְרִין וְתוּשְׁבָּחָן וּלְמָה יְהֵי עַבְדָךְ עוֹד לְמַטוּל עַל רִבּוֹנִי מַלְכָּא.
בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע – מכאן שרשעתם של זקנים משתנית.
אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה – מכאן לשפתותיהם של זקנים שהם מתרפטות.
אם אשמע עוד – מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות.
בקול שרים ושרות – שדומות עלי כשיחה, אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דהא אמתא דבי רבי בר תשעין ותרתין שנין וטעמא קדרא, רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו.
האדע בין טוב לרע – בין מאכל טוב למאכל רע. ואמרו רבותינו ז״ל (בבלי שבת קנ״ב.): שטוף בזמה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה.
Between something good or bad? Between good food and bad food. Our Rabbis of blessed memory said, He overindulged in sexual relations causing old age to overtake him.⁠1
1. Shabbos 152a. Otherwise even an eighty year old man would not have deteriorated to that extent.
אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות – אדם התאב למעדנים ועלז בקול שרים ושרות נהנה אם יאכל על שולחן המלך, אבל אדם שכבר כלו ימיו ומצפה למיתה בכל יום מחמת זקנה שקופצת עליו אינו טועם את אשר אוכל ואת אשר שותה ואינו שומע בקול שרים ושרות במותו למה יהיה למשא אל אדוני המלך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

שרים ושרות – משוררים ומשוררות.
בן שמנים וגו׳ – ואם כן עוד מעט יש לי לחיות.
האדע – ועוד מה תועלת שבתי עמו, אם לחלוק לי כבוד להיות מאנשי עצתו, וכי אדע בין טוב לרע לגודל זקנתי, ואם להאכילני מעדנים, וכי אטעם טעם מאכל ומשקה להיות מתהנה במאכל ומשקה משובח, ואם לשמח לבבי בקול שרים ושרות, האם אשמע עוד, הלא אזני כבדה משמוע מתשות הזקנה.
עוד למשא – לא די שלא יתענג להתעלס בי, כי עוד למשא אחשב לו.
ב. (זאת שנית) שלא ימשך תועלת מהליכתי כלל, כי אם רוצה בי בעבור צורך המלך לדרוש ממני עצה ותושיה,
האדע היום בין טוב לרע – ואם לתועלתי,
אם יטעם עבדך וכו׳ ורצה לומר שלא אהנה עוד לא מחוש הטעם, ולא מיתר החושים שעל זה אמר אם אשמע עוד בקול שרים ושרות – ולא לבד שהוא לא להועיל, אהיה עוד למשא.
שרים ושרות – החכם פֿיליפפזאן מעירנו שמאחר שלא הזכיר ברזלי מכל תפנוקי מלכים כי אם בעלי השיר נלמד שדוד מחמת אהבתו לחכמה הנכבדת הזאת היה מכלכל בביתו רבים מבעליה ושמח בם.
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, ואם כן נותר לי זמן מועט לחיות1 ובעמל הדרך אמות עוד לפי שאגיע לירושלם2, ובכלל מה תועלת תהיה בזה שאשב עם המלך? אם לחלוק לי כבוד להיות מאנשי עצתו3, הַאִם לגודל זקנתי4 אֵדַע | להבחין בֵּין טוֹב לְרָע?! ואם להאכילני מעדנים5 הַאִם יִטְעַם – יבחין בטעם6 עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה?! ואם לשמח לבבי בקולות זמר7, הַאִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים – משוררים8 וְשָׁרוֹת – ומשוררות9?! הלא אזני כבדה משמוע בגלל הזקנה10, וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כי לא די שלא יתענג בי המלך אלא עוד למשא אחשב לו11:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. ורש״י ביאר האם אדע להבחין בין מאכל טוב למאכל רע.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. מצודת ציון.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לז) כִּמְעַ֞ט יַעֲבֹ֧ר עַבְדְּךָ֛ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶת⁠־הַמֶּ֑לֶךְ וְלָ֙מָּה֙ יִגְמְלֵ֣נִי הַמֶּ֔לֶךְ הַגְּמוּלָ֖ה הַזֹּֽאת׃
Your servant will just go over the Jordan with the king; and why should the king repay me with such a reward?
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
כִּזְעֵיר יֶעְבַּר עַבְדָךְ יַת יַרְדְנָא עִם מַלְכָּא וּלְמָה יְשַׁלְמִנַנִי מַלְכָּא תַּשְׁלוּמָא הָדָא.
כמעט יעבר עבדך – הלויה מועטת יעבור עבדך ללותך, אחר שתעבור את הירדן.
הגמולה הזאת – שאינה טובה לי.
Your servant will just cross over. You servant will accompany you a little further after you cross the Yardein.
This type of reward. That is not good for me.
כמעט יעבר – אעבור מעט עמך מן הירדן ואילך, אחר כך אשוב לעירי.
כמעט יעבר עבדך את הירדן את המלך – רוצה לומר מעט הוא מה שעבר עבדך את הירדן אל המלך ובהיות הענין כן למה יגמלני המלך הגמולה הזאת בעבור מעט שהטיבותי לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

וזהו כמעט יעבר לו עבדך את הירדן, רוצה לומר כמעט יעבור כי מיד ימות, ואם כן במקום שיחשוב לגמלו טובה יגמלהו רעה, וזהו ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת, כלומר גמולה רעה שימות בדרך?
יגמלני – ענין השבת הטובה.
כמעט – דרך מועט יעבר עבדך עמך מן הירדן ואילך, ואחרי זה אשוב לביתי.
הגמולה הזאת – כאומר אם חפצו לגמול עמי חסד, למה יעשה הגמולה הזאת שאינה טובה לי.
ג. (זאת שלישית) כמעט יעבר רצה לומר למה יגמלני כ״ז (אף אם הייתי נהנה מזה) וכי בעבור המעט מה שאני עברתי להעביר את המלך את הירדן – כי מה עשיתי יותר מזה, הלא מעט עשיתי ואין זה ראוי לגמול.
כִּמְעַט – דרך מועטת1 יַעֲבֹר עַבְדְּךָ לאחר שתעבור2 אֶת הַיַּרְדֵּן, ואלך אֶת – עם3 הַמֶּלֶךְ ללוותו, ואח״כ אשוב לעירי4 ולביתי5, וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי – יגמול לי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה – השבת הטובה6 הַזֹּאת המרובה7 שאינה טובה לי8, שכן עמל הדרך יהרגני לפני הזמן9:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. כך משמע מרלב״ג ומלבי״ם אשר ביארו, מעט הוא מה שעבר עבדך את הירדן אל המלך, ובהיות העניין כן, למה יגמלני המלך הגמולה הזאת בעבור מעט שהטבתי לו.
8. רש״י, מצודת דוד.
9. כך משמע מאברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לח) יָשׇׁב⁠־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ וְאָמֻ֣ת בְּעִירִ֔י עִ֛ם קֶ֥בֶר אָבִ֖י וְאִמִּ֑י וְהִנֵּ֣ה׀ עַבְדְּךָ֣ כִמְהָ֗ם יַֽעֲבֹר֙ עִם⁠־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַעֲשֵׂה⁠־ל֕וֹ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־ט֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃
Let your servant, please, return and let me die in my own city, by the grave of my father and my mother. But behold your servant Chimham; let him go over with my lord the king, and do to him what shall seem good to you.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
יְתִיב כְּעַן עַבְדָךְ וְאֵמוּת בְּקַרְתִּי וְאִתְקְבַר בְּקִבְרָא דְאַבָּא וּדְאִמָא וְהָא עַבְדָךְ כִּמְהָם יֶעְבַּר עִם רִבּוֹנִי מַלְכָּא וֶעֱבֵיד לֵיהּ יַת דְתַקִין בְּעֵינָךְ.
עבדך כמהם – בנו היה.
Your servant Kimhom. It was his son.
ישב נא – אחר שאעבר עמך תרצה שאשוב בעירי.
עם קבר אבי ואמי – אמות בעירי ואקבר עם קבר אבי ואמי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

ולזה מוטב הוא שישב בביתו וימות בעירו ובנו כמהם יעבור עמו. והמפרשים פירשוהו כמעט יעבר עבדך, ר״ל אעבור עמך מעט מהירדן ואשוב מיד לשבת ולמות בעירי, ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת? ר״ל טובה הרבה על עבודה מעוטה שעבדתיך.
ישב – לזאת אשוב ואמות בעירי, ואקבר עם קבר אבי.
והנה עבדך כמהם – בנו היה, ואמר לו הלא כמהם עמנו, ויעבור הוא עמך, ובזה ישולם הגמול, בעשות עמו החסד שתרצה.
ד. (זאת רביעית) שאם בכ״ז רוצה המלך להיטיב עמי,
ישב נא עבדך ואמות בעירי – כי הגיע עתי, וממילא בני עומד תחתי לירשני, והוא יעבור כי לו משפט הירושה תחת אביו.
לכן, אחר שאעבור עמך1, יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי – ואקבר2 עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי, וְהִנֵּה | עַבְדְּךָ בני3 כִמְהָם שממילא עומד תחתי לרשת אותי4 יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, ובזה ישולם לי הגמול כאשר5 וַעֲשֵׂה לוֹ – תעשה לו6 אֵת החסד7 אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ:
1. רד״ק.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לט) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ אִתִּי֙ יַעֲבֹ֣ר כִּמְהָ֔ם וַאֲנִי֙ אֶֽעֱשֶׂה⁠־לּ֔וֹ אֶת⁠־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־תִּבְחַ֥ר עָלַ֖י אֶעֱשֶׂה⁠־לָּֽךְ׃
And the king answered, "Chimham shall go over with me, and I will do to him that which shall seem good to you; and whatever you shall require of me, that I will do for you.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מַלְכָּא עִמִי יֶעְבַּר כִּמְהָם וַאֲנָא אַעְבֵּיד לֵיהּ יַת דְתַקִין בְּעֵינָךְ וְכָל דְתִרְמֵי עָלַי אַעְבֵּיד לָךְ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

והמלך השיבו שמה שהוא אומר שיעבור עמו כמהם בנו אין זה חדוש, כי בידוע הוא שאתו יעבור כמהם, אבל היה חפצו ורצונו לעשות חסד עם ברזלי עצמו מלבד מה שיעשה עם בניו, וזהו וכל אשר תבחר עלי אעשה לך:
אתי יעבור כמהם – כאומר: אף אם לא שאלת, יעבור עמי מרצון עצמי, ואף אעשה עמו הטוב בעיניך, ועם כל זה לא יחשב לתשלום גמול, כי אם כל אשר תבחר לצוות עלי, אעשה לך.
ויאמר המלך אתי יעבר כמהם – גם בל״ז יעבור אתי כי רציתי להיטיב עמו ביחוד מצד עצמו, ולא אעשה עמו הטוב בעיני רק הטוב בעיניך – ובלעדי זה כל אשר תבחר עלי אעשה לך ביחוד.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אף אם לא היית מבקש זאת1 אִתִּי יַעֲבֹר – היה עובר כִּמְהָם בנך, כי רציתי להיטיב עמו מצד עצמו2, וַאפילו שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עם כל זה לא יחשב לתשלום גמול3, וְלכן כֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר לצוות4 עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ בנוסף לבנך5:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מ) וַיַּעֲבֹ֧ר כׇּל⁠־הָעָ֛ם אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֖ן וְהַמֶּ֣לֶךְ עָבָ֑ר וַיִּשַּׁ֨ק הַמֶּ֤לֶךְ לְבַרְזִלַּי֙ וַיְבָ֣רְכֵ֔הוּא וַיָּ֖שׇׁב לִמְקֹמֽוֹ׃
And all the people went over the Jordan, and the king went over, and the king kissed Barzillai, and blessed him; and he returned to his own place.
א. וַיְבָ֣רְכֵ֔הוּ א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ (חטף)
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַר כָּל עַמָא יַת יַרְדְנָא וּמַלְכָּא עֲבַר וּנְשַׁק מַלְכָּא לְבַרְזִלַי וּבָרְכֵיהּ וְתַב לְאַתְרֵיהּ.
ואז נשק המלך לברזלי ויברכהו ושב לביתו, והמלך והעם עברו את הירדן וכל עם יהודה כמו שיבא:
ויברכהו – הרי״ש בשוא לבדו כמנהגנו.
ויעבר אחר הדבור הזה שהיה במעמד כולם עבר עם יהודה תחלה, והמלך (עם ברזילי) עבר אחריהם ואז וישק המלך וכו׳.
ויעבר וגו׳ – כולם לפניו, והמלך אחריהם.
ויברכהו – מצאנו בתהלים ק״י קורא למלך כהן, וגם בני דוד כהנים היו (למעלה סוף סימן ח׳), ומזה נהיה שגם דוד ברך את העם ככהן (למעלה ו׳:י״ח), וגם שלמה ביום חנוך הבית ברכם (מלכים א ח׳:י״ד).
אחר הדיבור הזה שהיה במעמד כולם1, וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן ויהודה עבר תחילה2, וְאחריהם3הַמֶּלֶךְ עָבָר עם ברזילי, ולאחר מכן4 וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב ברזילי לִמְקֹמוֹ – לביתו5: ס
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מא) וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכׇל⁠־עַ֤ם יְהוּדָה֙ [הֶעֱבִ֣ירוּ] (ויעברו) אֶת⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל׃
So the king went over to Gilgal, and Chimham went over with him; and all the people of Judah brought the king over, and also half the people of Israel.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַר מַלְכָּא לְגִלְגְלָא וְכִמְהָן עֲבַר עִימֵיהּ וְכָל עַמָא דְבֵית יְהוּדָה אַעְבָּרוּ יַת מַלְכָּא וְאַף פַּלְגוּת עַמָא דְיִשְׂרָאֵל.
(מא-מב) וכל עם יהודה העבירו את המלך וגם חצי עם ישראל – ולאחר שהעבירוהו כל יהודה וגם חצי עם ישראל נוספו עליהם עוד חצי עם ישראל האחר וילינו עליו מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעבירו את המלך ואת ביתו את הירדן.
ויעבירו – כן כתיב, וקרי: העבירו, ושניהם קרובים.
חצי עם ישראל – קצת עם ישראל, שהרי אמר אחר כן: וכל ישראל באים אל המלך (שמואל ב י״ט:מ״ב). אם כן, אותם שעברו עמו מישראל מעטים היו, ולא היו אלא אותם שהיו בין בני יהודה שעברו עמו בברחו ואלה אלף איש שעברו עם שמעי בן גרא מבנימין. ולשון חצי ומחצה ומחצית אינו אלא חלוק החלק מהכלל, פעמים הוא חלק כחלק בשוה וזהו ברוב, ופעמים אינו בשוה, כמו: חציו שרפתי במו אש (ישעיהו מ״ד:י״ט), וכן אומר: עד צואר יחצה (ישעיהו ל׳:כ״ח) – והצואר אינו חצי הגוף בשוה, וממנו ולמעלה אינו אלא קצת מעט מהגוף.
וכמהן עבר עמו – להיות זה עיקר לפי המקום, ודומה לזה ויבא ירבעם וכל העם (מלכים א י״ב:י״ב), וכן ויבאו בני ישראל [לשבר] בתוך הבאים, (בראשית מ״ב:ה׳), וכן לפי דעתי ויבוא גם השטן בתוכם (איוב ב׳:א׳), ואין זה מקום באורו.
וגם חצי עם ישראל – הטעם קצת עם ישראל כי זה השם פעם מדוקדק ופעם לא, כי אין עיקר טעמו רק חלק.
ויעבור המלך וגומר. זכר הכתוב שעבר המלך את הירדן ובא הגלגל וכל עם יהודה העבירוהו עם חצי ישראל, ר״ל קצת עם ישראל, כי החצי לא יאמר כאן על המחצה בדיוק, כאמרו (ישעיהו מ״ד י״ט) חציו שרפתי במו אש כי אם על קצתו, והנה שמעי ואלף איש אשר באו אתו היו קצת ישראל ואחרים מישראל שבאו אליו גם כן, אבל עכ״ז כבר נשארו רבים מישראל שלא באו עדין ובאו אחרי עברו הגלגלה:
ויעברו את המלך – העבירו קרי ובס״ס חסר יו״ד בכתיב אחר הבי״ת ובספרים אחרים מלא.
העבירו – את הירדן.
חצי עם ישראל – רצה לומר: מקצת מעם ישראל, שהרי נאמר אחרי זה וכל איש ישראל באים וגו׳, כי לפעמים יאמר חצי, על חלק הנחלק אם מעט ואם הרבה, כמו: ויחץ את הילדים (בראשית ל״ג:א׳).
ויעבירו את המלך שהעבירוהו לגלגל, וגם חצי עם ישראל היינו החצי מן אלף איש שבאו מישראל, כי החצי השני נתאחרו כי עברו את הירדן באחרונה (כנ״ל) (מב) והנה ואז נודע הדבר בישראל והתאספו והתרעמו על שלא הודיעו להם, וזה משני פנים, אם מצד כבוד המלך, שהיו כל ישראל באים לקראתו, אם מצד כבודם כמו שית׳, וזה שכתוב מדוע גנבוך וכו׳, והנה לא היה בזה מהתרעומת אם היה המלך עובר לבדו, שהיה מראה שבטוח לבו שכל ישראל מרוצים בו, ועקר תרעומתם מצד שהעבירו את המלך וכל אנשי דוד אתו – שהגבורים והצבא עוברים אתו, כאילו הוא מלך נושע ברב חיל, ובוטח על חילו ועל אנשי יהודה שהשלימו אתו, וכאילו ישתרר בחזקה על ישראל, וזה גנבת דעת אחר שהם התרצו גם כן להשיב את מלכם.
חצי – מקצת וחלק מהם, אולי בני ראובן וגד וחצי שבט המנשי מלבד שמעי ואנשיו.
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה – לגלגל, וְכִמְהָן1 בנו של ברזילי הגלעדי עָבַר עִמּוֹ, וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ (ויעברו כתיב) אֶת הַמֶּלֶךְ וְאיתם היו גַם חֲצִי – קצת2 מֵעַם יִשְׂרָאֵל, והיו אלו האנשים שהיו בין בני יהודה שעברו עמו בברחו מאבשלום3, ואיתם עברו גם שמעי ואלף אנשיו4:
1. אולי שני שמות היו לו, וכדרכו של המקרא, פעמים קורה להם בשם זה ופעמים בשם האחר, (ראה בדומה רד״ק מלכים ב׳ פס׳ יב וכן רד״ק בשמואל ב׳ פרק ג׳ פס׳ ג׳ וכן מצודת ציון שמואל ב׳ פרק ח פס׳ יז).
2. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מב) וְהִנֵּ֛ה כׇּל⁠־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶל⁠־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל⁠־הַמֶּ֡לֶךְ מַדּ֩וּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶת⁠־הַמֶּ֤לֶךְ וְאֶת⁠־בֵּיתוֹ֙א אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ׃
And, behold, all the men of Israel came to the king, and said to the king, "Why have our brothers the men of Judah stolen you away, and brought the king and his household, over the Jordan, and all David's men with him?⁠"
א. וְאֶת⁠־בֵּיתוֹ֙ =ל,ק ובדפוסים (וכן ברויאר ומג״ה)
• א!=וְאֵת⁠־בֵּיתוֹ֙ (אל״ף בצירה)
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְהָא כָּל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל אֲתָן לְוַת מַלְכָּא וַאֲמַרוּ לְמַלְכָּא מָא דֵין כַּסְיוּךְ מִנָנָא אֲחָנָא אֱנַשׁ יְהוּדָה וְאַעְבָּרוּ יַת מַלְכָּא וְיַת אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ יַת יַרְדְנָא וְכָל גַבְרֵי דָוִד עִמֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

גנבוך – שהעבירוך בסתר להשיבך אל המלכות בלא רשותינו, ומראים כאילו אין אנו רוצים במלכותך יותר אנו רוצים מהם אלא לבזותינו עשו.
וכל אנשי דוד עמו – כמו: וכל אנשיך עמך, כי עמו היו מדברים. וכמוהו: ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א) – כאילו אמר ואותי.
וכאשר מצאו וראו שבא המלך וכל יהודה עמו אמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו? ואני אחשוב שבני ישראל לא אמרו כלל לבני יהודה ולא הוכיחום על בואם אל המלך ועל העברתם אותו את הירדן, אבל אל המלך אמרו ודברו דברים, וזהו מדוע גנבוך אחינו בני יהודה. ואמרו ויעבירו את המלך אינו סיפור מה שקרה, כי זה כבר נזכר למעלה, אבל הוא מכלל דבריהם על בני יהודה שהעבירו את המלך ואת ביתו את הירדן. ואמרו וכל אנשי דוד עמו אפרשהו גם כן מכלל הדברים רוצה לומר מדוע גנבוך אחינו ויעבירוך וכל אנשי דוד, ר״ל עבדיו העומדים סביבו הם עמו, ר״ל עם איש יהודה שהם משבטו, ולכן הם עוזרים אותם ומליצים טוב עליהם לפני המלך. ועם היות שאמר וכל אנשי דוד, ולא אמר אנשי המלך, הם דברי הכותב, יספר עניניהם וכוונת הדברים עם שלא זכרו אותם בלשונם. והנה לא נתרעמו מאחיהם בני ישראל ונתרעמו מבני יהודה לבד, לפי שהם היו הרבים שבאו כל בני יהודה, ומבני ישראל היו מעטים. והיתה הגנבה הזאת שנתחכמו בסתר לבוא אליו ולהעבירו ולא קראום לבוא עמהם, והיה זה התנצלות למה לא באו להעבירו את הירדן, ואמרו שהיה זה לפי שאחיהם בני יהודה גנבוהו להעבירו בסתר ולא קראו אותם.
באים – לגלגל.
מדוע גנבוך – רוצה לומר: מדוע בני יהודה הביאוך בהסתר ובחשאי, והעבירו את הירדן, גם את המלך, גם ביתו ואנשיו אשר עמו (ואף שדברו עם המלך, אמרו וכל אנשי דוד, ולא אמרו ואנשיך, כי הסבו פניהם גם מול בני יהודה).
גנבוך – לקחוך לעצמם בלא דין ומהרו להעבירך.
וכל אנשי דוד – עשרת אלפים שעמדו אתו.
וְהִנֵּה כָּל אִישׁ – אנשי יִשְׂרָאֵל בָּאִים לגלגל1 אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ תוך שהם מסבים פניהם גם אל בני יהודה2, מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ – הביאוך בהסתר ובחשאי3 אַחֵינוּ אִישׁ – אנשי יְהוּדָה להשיבך אל המלכות בלא רשותינו4? וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְכן אֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְבנוסף כָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ, וכדי לבזות אותנו מראים כאילו אין אנו רוצים במלכותך, ואנחנו רוצים בכך יותר מהם5: ס
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. רד״ק. ואברבנאל מבאר כי בדבריהם היתה התנצלות על כי הם לא באו להעביר את המלך, שכן טענו כי ״גנבו את המלך״ ולכן הם לא באו.
תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מג) וַיַּ֩עַן֩ כׇּל⁠־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי⁠־קָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַל⁠־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִן⁠־הַמֶּ֔לֶךְ אִם⁠־נִשֵּׂ֥את נִשָּׂ֖א לָֽנוּ׃
And all the men of Judah answered the men of Israel, "Because the king is near to us. Why then are you angry about this matter? Have we eaten at all at the king's cost? Has any gift been given to us?⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתֵיב כָּל אֱנַשׁ יְהוּדָה עַל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל אֲרֵי קָרִיב לִי מַלְכָּא מִדִילָךְ וּלְמָה דְנַן תְּקוֹף לָךְ עַל פִתְגָמָא הָדֵין הֲמֵיכַל אֲכִילְנָא מִנִכְסֵי מַלְכָּא אִם מַתְּנָא מַנֵי לָנָא.
אאם נשאת נשא לנו – אמר ר׳ יהודה: ׳נשאת׳ הוא שם עצם, ואם היה מופיע על דרך גזרת השלמים הייתה הצורה ׳ננשאת׳, שכן השורש הוא נ.ש.א., וישנו שם עצם עם מ׳ באותה משמעות עצמה ׳וישא משאת מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימן...׳ (בראשית מג:לד), והמשמעות היא: האם העניק לנו מענק? כלומר: האם נתן לנו מתנה?
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.
כי קרוב המלך אלי – משבטי הוא.
אם נשאת – כמו: משאת (בראשית מ״ג:ל״ד), פרס מבית המלך.
Because the king is close to us. He is from our tribe.
Have any presents. As we find, "A present".⁠1 A present from the king's palace.
1. Bereshit 43:34.
כי קרוב המלך אלי – שהרי דוד משבט יהודה.
אם נשאת נשא לנו – תרג׳ אם מתנתא מני לנא.
כי קרוב המלך אלי – משבטי הוא, ואילו אכלנו משלו או מתנות חילק לנו ולכם לא קרא ומתנות לא חילק לכם כדאי הייתם שתלונו עליו אבל עתה על מה תלינו עליו וכי אפשר לומר אם אכל אכלנו ואם נשאת נשא לנו.
נשא – לשון מתנות, כמו ותרב משאת בנימן (בראשית מ״ג:ל״ד).
ואם נשאת – כמו: משאות, אם נשאתי פרס מבית המלך? ויש לומר: אם נשאתי מנחה, כמו: וישא משאת (בראשית מ״ג:ל״ד), והוא שם בשקל: ישבות על מלאת (שיר השירים ה׳:י״ב).
אם נשאת נשא לנו – לשון משאת המלך, ובא נשאת שם המקור מבנין נפעל, ושם המקור דרכו לבוא על הרבה דרכים.
על איש ישראל – נכון זה בעברי כמו אל.
אם נשאת נשא לנו – אם תרומה הֵרים לנו, אם מענין דורן ומנחה, ואם מהרמה והגדלה אחרת.
אם נשאת נשא לנו – רוצה לומר: אם נשא משאת המלך מאת פניו אלינו להאכילנו.
ועם היות שבני ישראל לא היו מדברים לבני יהודה כי אם למלך, הנה בני יהודה לא הניחו למלך להשיבם דבר והם נדרשו להשיב למי שלא שאלם, ואמרו קרוב המלך אלי וגו׳, ואחשוב שהם כוונו בזה ארבעה דברים. האחד אמרם קרוב המלך אלי, ר״ל מן הדין הוא שנבוא אנחנו ראשונה לפי שיותר קרוב המלך אלי להיותו משבט יהודה. השני ולמה זה חרה לך על הדבר הזה? והוא מאמר קצר, יאמר למה חרה לכם על שבאנו אל המלך? הנה החרון הזה יורה שלא הייתם חפצים בביאתו ולא הייתם רוצים בהמלכתו, כי אלו הייתם בכוונה טובה לא הייתם צועקים על בואינו אל המלך. השלישי האכול אכלנו מן המלך? ר״ל האם נתן לנו מתנות שתהיה עיניכם רעה בשלנו? הרביעי אם נשאת נשא לנו? והוא אצלי מענין כפרה, כמו (במדבר ו׳ כ״ו) ישא ה׳ פניו אליך, (בראשית י״א כ״ו) ונשאתי לכל המקום, יאמר האם כפר לנו מה שעשינו נגדו בענין אבשלום? ובזה רמזו להיות בני ישראל יותר נוטים לאבשלום ושצריכים הם לכפרת המלך וסליחתו, מה שהם בני יהודה היו בלתי צריכים אליו:
על איש ישראל – אל איש ישראל.
נשאת נשא – ענין תשורה ומתן, כמו: ויתן משאת כיד המלך (אסתר ב׳:י׳).
כי קרוב וגו׳ – כי הוא מבני שבט יהודה.
ולמה זה חרה לך – רוצה לומר: ועוד מה מזיקך שבאתי ראשון, וכי אכלנו משל המלך, וכי קבלנו ממנו תשורה ומתן לשתאמרו לא השארתם לנו מאומה.
ויען כל איש יהודה – השיבו להם שלש טענות,
א. מה שהקדמנו הוא כי לי משפט הקדימה מצד שהמלך קרוב אלי – אם בשאני משבטו, אם יען ששוכן ביהודה,
ב. ולמה זה חרה לך על הדבר הזה – שאין זה פוגם כבודך ומה לך אם ברב עם הדרת מלך, הלא הוא מוחל על כבודו,
ג. האכול אכלנו רצה לומר שבסעודה יש נ״מ להבא ראשון שאוכל את הטוב והמובחר, וכן בעת שחולקים משאת ומתנות שהבא אחרון לא ישיג משאת, אבל פה וכי אכלנו או נשאנו משאת – רצה לומר הנה המלך שלם לפניכם, אנחנו העברנוהו את הירדן ואתם תעבירוהו מפה והלאה, והוא מלככם כמו שהוא מלכנו.
על איש ישראל – על דברי בני שאר השבטים להשתיק תלונתם.
נשאת – משאת, לשון וישא משאות (מקץ).
נשא – בנין פִעֵל או נפעל הוא ומוסב אל נשאת והוא פעל סתמי.
וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל – אל1 אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי שהוא מהשבט שלנו2 ומן הדין שנבוא אליו ראשונים3, וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה? הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן – מנכסי4 הַמֶּלֶךְ? אִם נִשֵּׂאת – נשאנו פרס5 ומתנה6 נִשָּׂא – שנתן7 לָנוּ המלך?! הנה המלך שלם לפניכם, אנחנו העברנוהו את הירדן ואתם תעבירוהו מפה והלאה, והוא מלככם כמו שהוא מלכינו8: ס
1. מצודת ציון.
2. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. תרגום יונתן.
5. רד״ק, מצודת ציון. ואברבנאל ביאר ״נשאת״ לשון כפרה, כמו ״יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ״ (במדבר ו׳ כ״ו), ״וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם״, (בראשית י״א כ״ו), דהיינו שאמרו, האם כיפר לנו מה שעשינו נגדו בענין אבשלום?! ובזה רמזו להיות בני ישראל יותר נוטים לאבשלום ושצריכים הם לכפרת המלך וסליחתו, מה שהם בני יהודה לא היו צריכים.
6. תרגום יונתן, ר״י קרא, מצודת ציון.
7. מצודת ציון.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מד) וַיַּ֣עַן אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵל֩ אֶת⁠־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶשֶׂר⁠־יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּ֘לֶךְ֮ וְגַם⁠־בְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹא⁠־הָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶת⁠־מַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַר⁠־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
And the men of Israel answered the men of Judah, and said, "We have ten parts in the king, and we have also more right in David than you; why then did you despise us? Was it not our word first to bring back our king?⁠" And the words of the men of Judah were fiercer than the words of the men of Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתֵיב אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל יַת אֱנַשׁ יְהוּדָה וַאֲמַר עַסְרָא חוּלָקִין אִית לִי בְּמַלְכָּא וְאַף בְּדָוִד אֲנָא רָעֵינָא מִנָךְ וּמָא דֵין אַשְׁטְתַנִי וְלָא הֲוָה פִתְגָמִי קַדְמוּתָא לִי לַאֲתָבָא יַת מַלְכִּי וּתְקֵיף פִּתְגַם אֱנַשׁ יְהוּדָה מִפִּתְגַם אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל.
עשר ידות לי במלך – שאנו עשרה שבטים.
וגם בדוד – אף על פי שהוא קרוב לכם, אני משוך בו יותר ממך, שאני עשר ידות.
ומדוע הקלותני – להיות אתה קודם, וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי, וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו, כמו שכתוב למעלה: ודבר כל ישראל בא אל המלך (שמואל ב י״ט:י״ב).
ויקש דבר איש יהודה – לשון: התקוששו (צפניה ב׳:א׳), נראה והושווה דבר איש יהודה, שהראום אגרת ששלח להם דוד: למה תהיו אחרונים להשיב את המלך וגו׳ (שמואל ב י״ט:י״ב). כך מפרש באגדה.
ויש לפרש: ויקש – לשון קושי וחוזק, וכן תרגם יונתן: ותקיף.
We have ten parts of the king. Because we are altogether ten tribes.
And also more right in Dovid. Although he is a closer relative of yours nevertheless we have more ownership of him then you do because we have ten parts [of him].
Why have you made light of me? That you should be first, was I not the first to request to have my king return? Prior to this our request came to him to have him return as it is written earlier,⁠1 "while the messages of all Yisroel are coming to the king.⁠"
The words of men of Yehudah overpowered. Language similar to "Improve".⁠2 The words of the men of Yehudah were more logical and they prevailed because they showed [as evidence] the letter Dovid had sent them [saying] "Why should you be the last to request" that the king return etc.⁠" This is what is explained in Aggadah. Some explain וַיִקֶשׁ to denote hard and strong and that is Yonatan's translation, "overpowered.⁠"
1. Shemuel II 19:12.
2. Tsaphania 2:1.
עשר ידות יש לי במלך – שאני עשרת השבטים ושבט יהודה שבט אחד לבד.
וגם בדוד אני ממך – ואפילו בדוד שאתה אומר עליו כי קרוב המלך אלי (שמואל ב י״ט:מ״ג), אנו עשרת השבטים יש לנו בו עליו יותר ממך שאנו עשרת השבטים ושבט יהודה שבט אחד.
ד״א: וגם בדוד אני ממך – כלו׳ וגם בדוד שאתה אומר כי קרוב המלך {אלי} (שמואל ב י״ט:מ״ג), אני חפצתי תחילה להשיבו קודם ממך כמו שנ׳ למעלה: למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אליא ודבר כל ישראל בא אל המלך (שמואל ב י״ט:י״ב).
הקילתני – לשון ביזוי.
ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל – פתר׳: השווה, כמו דבר הבא מן ההקש, כלו׳ שיהו דברי איש יהודה נראין מדברי איש ישראל לפי שהיה דוד קרוב להם.
א. בפסוק: ״אל ביתו״.
ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות יש לנו במלך – שאנחנו עשרת השבטים ואיש יהודה שבט אחד.
וגם בדוד – אף על פי שהוא משבט שלך יש לי י׳ חלקים בו יותר ממך.
מדוע הקילותני – שלא הודעתני כשהעברת את המלך את הירדן (שמואל ב י״ט:ט״ז).
ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל – איש יהודה אומר כי קרוב אלי המלך ואיש ישראל אומר עשר ידות יש לי במלך דבר ומדה השוה לכל היה דבר איש יהודה מדבר איש ישראל שנראו דבריהם יותר מדברי ישראל.
ויקש – לשון שוה, כמו דבר הבא מן ההקש. ויונתן לא תירגם כן אלא ויתחזק לשון קושיא ותקיף פתגם אינשי יהודה מפתגם אינשי ישראל, כמו ותקש בלדתה (בראשית ל״ה:ט״ז). ועוד שהם מריבים זה עם זה איש ישראל אומר יש לי עשר ידות במלך ואיש יהודה משיבם כי קרוב אלי המלך נקרא שם איש בליעל.
עשר ידות – לפי שהם עשרה שבטים, כי בנימין עם יהודה, ועוד כי אלף איש מבנימין עם שמעי העבירו המלך את הירדן (שמואל ב י״ט:ט״ז).
וגם בדוד אני ממך – כתרגומו: ואף בדוד אנא רעינא ממך, כלומר אע״פ שהוא משבטך אני רוצה בו יותר ממך.
ויקש דבר איש יהודה – קשה דברם וחזק יותר מדבר איש ישראל, ודברו איש יהודה לאיש ישראל קשות, והמלך היה שותק להם לפיכך חרה לאיש ישראל והלכו אחרי שבע בן בכרי כשתקע בשופר ואמר: איש לאוהליו ישראל (שמואל ב כ׳:א׳).
ולא היה דברי ראשוןא לי להשיב את מלכי – גם זה בא בב׳ סימנין.
ויקש דבר איש יהודה – פירוש: שאמרו להם לנו שלח המלך ולא לכם שלח, ומפני זה כעסו.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41: ״ראשו״.
ולא היה דברי ראשון – אין זה בתֵמה, אבל הוא דבק עם הקלתני.
עשר ידות לי במלך – רוצה לומר באי זה מלך שיהיה וגם בדוד יש לי חלק גדול ממך ואף על פי שהוא קרובך.
ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי – רוצה לומר שכבר היה ראוי לאיש יהודה שימתינו דבר איש ישראל להיותם הרוב בדרך שיהיה דבריהם ראשון להשיב את המלך.
ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל – וזה כי המלך היה קרוב להם להיות משבט יהודה והיה גם כן קרוב להם מצד אחר כי ישיבתו היתה בתוך ארץ יהודה ואשר היתה ישיבתו ביניהם היה ראוי שיהיו קודמים להשיבו שם.
ועל זה ענו בני ישראל, אם למה שאמרו קרוב המלך אלי, השיבו הם עשר ידות לי במלך, לפי שהיו הם עשרה שבטים ובכל מלך היו לישראל עשר ידות בו וליהודה ובנימין שתי ידות. ולמה שאמרו אם נשאת נשא לנו? השיבו הם וגם בדוד, רוצה לומר אף על פי שהוא מבית יהודה ושבטו, אני רוצה בו ממך, ואם אני חטאתי מעט בדבר אבשלום אתה חטאת יותר, ואם כן גם בדוד אני יותר קרוב ממך, כי אתה חטאת יותר נגדו ולך תאות הסליחה והכפרה יותר ממני, כי היה משבטך כדברך. ולמה שאמרו האכול אכלנו מן המלך? ויורו שהם צריכים יותר למתנותיו, השיבו הם ולמה הקלתני? שזהו קלון וחרפה באמרך זה. ולמה שאמרו ולמה זה חרה לך על הדבר הזה? שרמז בו שישראל חרה אפם על ביאת בני יהודה אל המלך וביאת המלך אל ביתו, השיבו הם בדרך תמיהה ולא היה דברי ראשון להשיב את מלכי? רוצה לומר האם לא היה ראשונה דברי להשיב את מלכי? בלי ספק אני שלחתי ראשונה דברי להשיבו. ומה שאמר ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל, אינו על הדברים שזכר, כי אם על דברים אחרים שאמרו בני יהודה על זה שלא זכרם הכתוב שהרעו בני יהודה בדבריהם. ואפשר לפרש ויקש דבר יהודה מדבר איש ישראל, שהוא הודעת הכתוב שבענין אבשלום היה דבר בני יהודה יותר רע וקשה מענין בני ישראל נגד דוד, כי להיות ירושלם מבני יהודה ובנימין והלך אבשלום שמה לכן נמשכו הם אחרי אבשלום יותר, ומפני זה אחרי מותו הקשו ובאו לדוד באחרונה כמו שפירשתי, ולכן הודיע כאן הכתוב אמתת הענין כדי שנדע מי הם אשר חטאו יותר בדבריהם כפי רוע מעשיהם נגד המלך, ועם מה שפרשתי בזה יותרו השאלות השלישית ורביעית:
הקלתני – במקצת ספרים כתבי יד הה״א בחטף סגול.
ידות – חלקים.
הקלתני – מלשון קלות ובזיון.
ויקש – מלשון קשה.
עשר ידות וגו׳ – הלא יש לי עשר חלקים במלך, כי אנחנו עשרה שבטים (אבל מבנימין באו מקצתם, והם האלף שעם שמעי, ולא יוחשבו, לא לאלה ולא לאלה).
וגם בדוד – אף שהוא מבני שבטך, מכל מקום רוצה אני בו יותר ממך.
ומדוע הקלתני – בזית אותי, כאלו אין ממש בנו והכל ממך.
ולא היה דברי ראשון – וכי לא בא אליו דברי בתחילה שישוב אל ביתו, כמו שכתוב למעלה: ודבר כל ישראל בא וגו׳ (פסוק יב).
לי להשיב – רצה לומר: אם כן מהראוי לי להשיב את מלכי, ולא לכם, שאתם המעט ואיחרתם עד כה.
ויקש – אנשי יהודה דברו קשות לישראל, יותר מישראל ליהודה.
ויען איש ישראל – השיבו על שלש טענותיהם, (על הא׳) מ״ש שאתם לכם משפט הקדימה מצד הקורבה,
עשר ידות לי במלך – לנו משפט הקדימה מצד שאנחנו הרוב, אנחנו עשרה שבטים ואתה שבט אחד, ולי עשרה חלקים במלכות,
וגם בדוד אני ממך שעורו וגם בדוד עשר ידות אני ממך, הגם שהוא דוד ממשפחת יהודה בכ״ז אני עשר ידות ממך, והמלך לא יביט על שאר ומשפחה רק על עמו ומלכותו, (על הב׳) מ״ש ולמה זה חרה לך, השיבו ומדוע הקלותני – (על הג׳) מ״ש האכול אכלנו, השיבו ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי – כי מהראוי שאנחנו שאנו רוב ישראל, נשיב את מלכנו על פי הסכמתנו, לא על פי דבר שבט אחד, כאילו הדבר הראשון הדובר אלי להשיב את מלכי אינו דברי רק דבר יהודה, הוא הדובר בראשונה ואנו אחריו, וכדי לנו בזיון וקצף,
ויקש דבר איש יהודה כי על ידי זה נתהוה ויכוח ומדנים, ובני יהודה הקישו דברים נגד ישראל, ועל ידי זה התעורר שבע בן בכרי למרוד.
וגם בדוד אני ממך – גם באנשי חיל שעמדו אתו רבו בני שאר השבטים על בני יהודה שרובם ככולם היתה ידם עם אבשלום.
ויקש וגו׳ – המחלוקת הלכה וקשתה ובני יהודה הוציאו מפיהם דברים קשים יותר מדברי בני ישראל, ודוד לא השתדל לשים שלום ביניהם.
וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר, עֶשֶׂר יָדוֹת – חלקים1 לִי בַמֶּלֶךְ שאנו עשרה שבטים2 ושבט יהודה שבט אחד בלבד3, וְגַם בְּדָוִד אף על פי שהוא קרוב לכם4 אֲנִי משוך בו יותר5 מִמְּךָ שאני עשר ידות6, ורוצה אני בו יותר ממך7! וּמַדּוּעַ אם כן הֱקִלֹּתַנִי – ביזת אותי8 כאלו אין בנו ממש והכל ממך9? וְכי לֹא הָיָה דְבָרִי שבא למלך רִאשׁוֹן שישוב אל ביתו?!10, אם כן מן הראוי11 לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי לפניך, ולא לכם שאתם המעט ואיחרתם עד כה12! וַיִּקֶשׁ – והיה קשה13 דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל כי על ידי זה נהיה ויכוח ומדנים, ובני יהודה הקישו דברים נגד ישראל, ועל ידי זה התעורר שבע בן בכרי למרוד14: ס
1. מצודת ציון.
2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
3. ר״י קרא.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רש״י.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. מצודת דוד.
10. כמו שנאמר לעיל בפס׳ י״ב ״למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אלי ודבר כל ישראל בא אל המלך״, ר״י קרא, מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת ציון.
14. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שמואל ב יט – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן שמואל ב יט, מדרש שמואל שמואל ב יט, ילקוט שמעוני שמואל ב יט, ר׳ יהודה אבן בלעם שמואל ב יט, רש"י שמואל ב יט, ר"י קרא שמואל ב יט, מיוחס לר"י קרא שמואל ב יט, רד"ק שמואל ב יט, רי"ד שמואל ב יט, ר"י אבן כספי שמואל ב יט, רלב"ג שמואל ב יט, רלב"ג תועלות שמואל ב יט, אברבנאל שמואל ב יט, מנחת שי שמואל ב יט, מצודת ציון שמואל ב יט, מצודת דוד שמואל ב יט, מלבי"ם שמואל ב יט, הואיל משה שמואל ב יט, מקראות שלובות שמואל ב יט – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Shemuel II 19, Targum Yonatan Shemuel II 19, Midrash Shemuel Shemuel II 19, Yalkut Shimoni Shemuel II 19, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel II 19, Rashi Shemuel II 19 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel II 19, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel II 19, Radak Shemuel II 19, Rid Shemuel II 19, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel II 19, Ralbag Shemuel II 19, Ralbag Toalot Shemuel II 19, Abarbanel Shemuel II 19, Minchat Shai Shemuel II 19, Metzudat Zion Shemuel II 19, Metzudat David Shemuel II 19, Malbim Shemuel II 19, Hoil Moshe Shemuel II 19, Mikraot Sheluvot Shemuel II 19

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×